Printer Friendly
פרשת במדבר
בספירת בני ישראל ורשימת השמות של מנהיג השבטים שהן עיקרה של פרשת השבוע
יש לקח חריף וטעם מריר. אנחנו, האנשים שמקשיבים לפרשה, יודעים מראש שכל אלה
שנמנים ומוזכרים בשם, להוציא מעטים, עתידים למות במדבר ולא להיכנס לארץ ישראל.
גם התורה יודעת זאת. אם כך, מדוע טרחה התורה להקדיש כה הרבה מקום ולתעד לנו
בפרוטרוט את כל העניינים ואת כל השמות, כשבסופו של דבר, אינם משמשים שום מטרה
בקידום העם היהודי או בכיבוש ארץ ישראל ויישובה?
עד כמה שאני יכול לראות, המפרשים הגדולים של התורה עסקו בבעיה זו רק בדרך
מעורפלת ובעקיפין. אינני מתיימר להיכנס כאן לתחום שגדולי ישראל בעבר התרחקו
ממנו. עם זה, סבורני שיש כאן מסר חשוב ורלוונטי לכולנו, לכל דורות העם היהודי:
אדם צריך להבין את האסון שיש בהחמצת הזדמנויות ובבזבוז פוטנציאל לגדולה.
פוטנציאל שלא מומש הוא דבר טרגי, ובעניינים לאומיים, לעתים קרובות זאת החולשה
הגדולה שממיטה על עם את חורבנו. הפירוט הקפדני של המספרים ושל השמות של הדור
שמת במדבר מדגיש בפנינו את הטרגדיה של ההחמצה ואת הכישלון שבזבוז.
מתפיסת הבחירה החופשית ביהדות משתמע שהקב"ה נותן לנו הזדמנויות. האל אמנם
יודע-כול ויודע מה האדם יעשה עם ההזדמנויות שהוא מקבל, אך, כפי
שמסביר הרמב"ם, העובדה שהקב"ה יודע מראש במה נבחר איננה משפיעה בשום אופן
על הבחירה שלנו
ולא מכוונת אותנו לבחור כך או אחרת. דור המדבר לא היה חייב להשמיד
את עצמו בחטאיו במעשה ובמחשבה. הייתה לו הזדמנות, מפני שהיה דור דעה, דור
של חכמה
ופוטנציאל גדול, לבנות עם ולהקים מדינה יהודית באופן החיובי ביותר.
הטרגדיה, אם כך, איננה במעשיו הרעים של הדור אלא בעובדה שלא הצליח להגשים
את הפוטנציאל שלו באופן חיובי. נראה שבשמים מודדים אותנו לא רק לפי מה שאנחנו
אלא גם לפי מה שאנחנו יכולים להיות. הזדמנויות שלא נוצלו כואבות הרבה יותר
ומזיקות הרבה יותר מהיעדר הזדמנויות. מדינת ישראל הנוכחית היא הזדמנות נסית
שהדור שלנו קיבל. השאלה המרכזית בחיים שלנו היום כעם וכחברה היא מה נעשה
עם ההזדמנות הזאת. כשנשמע את השמות ואת המספרים של דור המדבר בקריאת התורה
בשבת הקרובה, עלינו להתעורר ולהבין שאסור לתת להזדמנויות כאלה לחמוק מבין
אצבעותינו בגלל היעדר חזון, אמונה או רצון. הרי לא נוכל להרשות לעצמנו עוד דור
מדבר.
שבת שלום
רבי ברל ויין
