Printer Friendly

פרשת בהר-בחקותי

בשבת הזאת אנו מסיימים לקרוא את ספר ויקרא עם קריאת הפרשה הכפולה בהר-בחקותי. אירוני שספר ויקרא, שהחל בנימה השמחה והחיובית של הקדשת המשכן צריך להסתיים בנימה קודרת ומבשרת רע של קריאת התוכחה בפרשת בחקותי. אבל ההיפוך הזה, לכאורה, לאמתו של דבר, משקף את המציאות בחיי בני האדם.

התורה הינה תמיד מציאותית ומעשית. התנהגות פסולה, ולא משנה כמה המניע שלה נאצל, תמיד מובילה לתוצאות עגומות. ההתנהגות של בני אהרן שהעלו "אש זרה" בחנוכת המשכן לא רק הובילה למותם אלא גם שינתה את הנימה ואת האווירה בספר ויקרא, שאחר-כך מלמד אותנו חוקים, תפקידים, ערכים, מצוות, משמעת ואחריות.

כפי שבניו של אהרן היו אחראים להתנהגותם ומשום כך סבלו תוצאות טרגיות, גם העם היהודי ככלל נושא באחריות להתנהגותו ויישפט לפי המידה שבה ימלא את שליחותו ויישמע למצוות האל. אין ספק שזה מסר חד ופשוט שעולה מן התוכחה שמציינת את סופו של ספר ויקרא.

ריבוי החוקים, המצוות, הערכים והאזהרות שמאפיין את ספר ויקרא מלמד על האחריות שמוטלת על העם היהודי ועל כך שהוא יצטרך לתת דין והחשבון בדבר מילוי שליחותו וייעודו. התוכחה היא תזכורת קודרת למה שיקרה אם ניכשל ולא נעמוד באמות המידה של החיים הקדושים שאנחנו נדרשים לחיות.

ההיסטוריה היהודית אימתה שוב ושוב את הסיפור ואת הלקח היסודי של ספר ויקרא. טעויות בשיקול דעת, גם אם נבעו בראשיתן מטוב לב ומקדושה, בסופו של דבר מובילות לאסון, לאובדן ולעצבות. כל "אש זרה" שהוקרבה על מזבח היהדות במאות שחלפו בערה בעוז לרגע אחד בהיסטוריה ואז דעכה והפכה לאפר. אבל לפני שנעלמה מעל במת ההיסטוריה לקחה עמה אלפי קורבנות מ"בני אהרן" שנפלו בקסמיה.

מסיבות שאינן ברורות לנו, נדמה שהיהדות מושכת למזבחה "אש זרה", אבל התוצאות של כל "אש זרה" תמיד זהות ותמיד מובילות להתנכרות ולהתבוללות של היהודים, בקיצור, לבואה של התוכחה עצמה.

על אף שהדיוק והאמת שבתוכחה נשגבות מבינה אנושית, אי אפשר להכחיש שכל מילה שמוזכרת בתוכחה בפרשת השבוע התקיימה והפכה למציאות לנגד עינינו ממש. משום כך, ספר ויקרא, כמו התורה עצמה, איננו רק תיאור היסטורי או ספר חוקים בלבד. הוא מתאר את חיינו היום ואת נקודת המבט האלקית והנצחית על החיים, על בני האדם ועל הייעוד של העם היהודי.

אך ספר ויקרא, שוב, כמו כל ספרי התורה, מסתיים בקריאה שלנו "חזק, חזק ונתחזק". זאת תמיד התגובה של העם היהודי אחרי תוכחה ובה טמון כוחנו וסוד המשך קיומנו.

שבת שלום

הרב דוב ברל ויין