Printer Friendly

פרשת אמור

התורה מקדישה בפרשת השבוע הרבה מקום לפרטי הטקס של הכהן הגדול במקדש ביום הכיפורים, אבל היא גם מלמדת אותנו שעל הכהן הגדול חלות מצוות וחובות שמיוחדות רק לו. התורה אינה מתירה לו לשאת כל אישה ומגבילה את התנהגותו באבלות ובעניינים אחרים שהם אישיים לכאורה.

מה אנחנו אמורים ללמוד מכל המגבלות והכללים שחלים על הכהן הגדול?

כלום לא די בזה הוא עושה את חובותיו, בייחוד את חובותיו הרבות ביום כיפור, בצורה נכונה ויעילה? כלום אין אדם זכאי לחיים פרטיים ואישיים, גם אם הוא מחזיק במשרה ציבורית נעלה?

נראה שהתורה סבורה שלא. כהונה גדולה איננה תפקיד/מקצוע. זה אפילו לא מה שידידינו הלא-יהודים מכנים "ייעוד". זאת עמדה של הנהגה מוסרית ודוגמה ומופת בחיים היהודיים. משום כך, חייו הפרטיים של נושא משרה מושפעים מאוד מהאופן שבו אנשים תופסים את התפקיד שלו. ההתנהגות האישית שלו, ולא משנה כמה פרטית וזהירה היא נראית, משפיעה עמוקות על התפקיד של הכהן הגדול ועל מעמדו בעיני המוני ישראל.

ההלכות המיוחדות לו וההגבלות שהטילה התורה על חייו הפרטיים נועדו להנחיל את התפיסה הזאת של מעמדו של הכהן הגדול על הכהן הגדול עצמו. אל לו לשפוט את עצמו ואת מעשיו באמות המידה הרגילות של האדם הממוצע. הוא מיוחד, ומשום כך נדרשת ממנו התנהגות מיוחדת, קדושה.

אחד הסימנים של השחיתות שהביאה לחורבן הבית השני של ממלכת יהודה היה ההתנהגות

הבלתי מוסרית של רבים מהכהנים הגדולים ששירתו במקדש בתקופה הזו. התלמוד מלמד אותנו שרבים מהם מתו כשנכנסו לקודש הקודשים מפני שההתנהגות האישית שלהם לא הייתה ראויה.

כהנים גדולים רבים מונו לתפקיד בגלל שוחד ותככים והתאפיינו בשערוריות ובקשיות לב. לכן סירב הקב"ה להרשות להם להחזיק בתפקיד הקדוש והנעלה הזה לאורך זמן. נראה שהקב"ה החליט, כביכול, שמוטב שלא יהיה מקדש כלל מאשר מקדש מושפל ובזוי שמכהנים בו כהנים חסרי מוסר ורודפי כבוד אנוכיים.

משום כך נחרב הבית השני, לא מפני שהפולחן במקדש לא נשמר אלא מפני שהמוסר של אלה שייצגו את הכהונה ואת היהדות נמצא לוקה מאוד בחסר.

על הפסוק במלאכי "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ד' צבאות הוא", מעיר התלמוד: "אם דומה הרב למלאך – יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו".

הלקח הזה לא איבד מתוקפו גם בימינו. מנהיגות, בין אם היא עוסקת בענייני רוח בלבד או בקבלת החלטות פוליטיות, דורשת מהמנהיג זהירות ודבקות בערכי התורה על מנת שתשיג את ההשפעה הרצויה. אנשים קדושים וכנים מעוררים גם בזולתם קדושה וכנות. התורה מעולם לא הגמישה את אמות המידה שלה בעניין זה. יפה נעשה אם נזכור זאת כאשר אנחנו שופטים את המנהיגות שלנו גם היום.

שבת שלום

הרב דוב ברל ויין