פרשת אחרי מות - קדושים
המילה "קדושה" קצת בעייתית כאשר מנסים להגדיר אותה במונחים מעשיים. קדושתו
של אדם אחד היא לעתים חורבנו של אדם אחר, ולראיה, כל מלחמות הקודש שהיו
בהיסטוריה של האנושות. הגדרה מדויקת של המושג קשה, ומשום כך, ייתכן שמוטב
לראות את המושג "קדושים" במונחים של מחויבות ומסירות, ולנסות להגדיר אותו
כרצון של האל, כביכול, שנהיה מחויבים לתכנית שלו ולמטרות שלו למען העם היהודי
ולמען האנושות בכלל.
ייתכן שכך גם הבין הרמב"ן את הנושא כשאמר את דבריו הידועים על כך שחובת
הקדושה דורשת מאתנו שננהג בקדושה בתחומי החיים שמותרים לנו על ידי התורה.
גם בחיי החולין שלנו, בתחומים שנדמה שאין להם קשר לקדושה או לצדיקות, במעשים
שבמהותם מותרים ולעתים אפילו חיוניים לרווחתנו, גם בהם עלינו להיות מחויבים
לנהוג באופן שיחזק את התכנית האלוקית, ולא רק כאשר אנחנו מקיימים מצוות או
עוסקים בענייני דת. גלים של התעלות רוחנית אינם עניין שבשגרה ואולי אפילו דבר
נדיר בחייו של אדם, אך המחויבות לתורת האל ולערכיה היא אפשרות וחובה יומיומית,
וזה עיקרה של הדרישה שהקב"ה דורש מאתנו להיות קדושים.
ה"שפת אמת" בפירושו לפרשה הקודמת, שמיני, מעיר שאחד הביטויים הגדולים
של היצר הרע, שקיים בכל בני האדם, הוא הסירוב לראות את אלוקים בפרטים
הקטנים והרגילים של החיים. הטבע בוודאי טבעי, אך הוא גם אלוקי. פלאי העולם
שסביבנו, האיזון המדהים בתוך גופנו, שמקיים את החיים, ואפילו המוות שהוא
מנת חלקנו, כולם מעידים על הקשר לבורא. מחויבות היא הכלי שעוזר לנו להתרכז
ולהתגבר על היצר הרע. אנשים שחיים את חייהם בלי מטרה לא פעם משלמים
על כך ובסופו של דבר מחיר פסיכולוגי כבד.
התורה באה להעניק לחיינו מטרה ותכלית. לאדם יש בכל יום רבבת הזדמנויות
לעשות את רצון האל ולפעול למען הטוב והמידות הטובות. זה נכון לגבי כל אדם
ולא משנה מה מקצועו או עיסוקו. זה נכון בשנות הפרישה כפי שזה נכון בשנים
של פעילות מקצועית או עסקית. הציווי "קדושים תהיו" נכון לכל הזמנים ולכל
נסיבות החיים. אנחנו קוראים ושומעים על אנשים בשואה שסירבו לאבד את צלם
האדם שלהם ונשארו מחויבים לטוב גם בנסיבות האיומות ביותר שניתן להעלות
על הדעת. המאבק להכניס את ערכי התורה לחיי היומיום שלנו הוא אתגר מתמיד,
אך אתגר שאפשר להצליח בו אם פועלים בנחישות ומתוך מחויבות. זה האתגר
שהתורה מציבה בפנינו בדרישה "קדושים תהיו".
שבת שלום
רבי ברל ויין