Printer Friendly

פסח בפתח

כשחג הפסח המהולל הולך ומתקרב, בבתי היהודים אנשים עסוקים בהכנות לקראת

החג התובעני ביותר שלנו. כולנו מכירים את ההיבטים הגשמיים של ההכנות לקראת

הפסח- ההכשרה של המטבח והכלים, ניקיון האביב הכללי שהפך לחלק מההכנות לחג,

רכישת מוצרי מזון כשרים לפסח, ובמקרים רבים הזמנת חדרים לחג בבתי מלון.

בנוסף, יהודים בדרך כלל משתתפים בגיוס תרומות לאנשים נזקקים לקראת החג,

וזאת גם העונה לקנות למשפחה בגדים חדשים ולצבוע או לשפץ את הבתים והדירות.

בקיצור, זאת תקופה מלאה באלפי דברים שצריך לעשות ופריטים שצריך להשיג לפני

שנוכל לשבת, מותשים משהו, אבל נלהבים, בסדר פסח חגיגי. אין לזלזל גם בעלות

הכספית של כל הפעילות הזאת שמקדימה את החג. ההכנות לפסח מכלות חלק ניכר

מהתקציב השנתי שלנו לניהול הבית. בגלל כל אלה – העבודה, ההוצאות, הדרישות

ההלכתיות והלחצים הנוספים של חיי היומיום, לא פעם הימים שלפני הפסח מלווים

במתחים ובלחצים בבית ובמשפחה. בדיוק בגלל העומס הכבד, והמסוכן לעתים, על

שהמטלות שלפני הפסח מעמיסות על הגוף, עלינו לחפש הקלה ושלווה בהיבט אחר,

לא גופני, של ההכנות לפני הפסח.

להכנות לחג יש היבט רוחני כפול. פן אחד הוא הרהורים היסטוריים בקיום היהודי

לדורותיו. חלפו 3,919 שנים מאז יצאנו ממצרים. כל כך הרבה תקופות, אימפריות,

וציביליזציות באו והלכו, ומהפכות טכנולוגיות ופוליטיות התרחשו בכמעט 4,000

השנים אלה, עד שקשה להבין איך עם קטן, שהתעקש להיות שונה, הצליח לשרוד

אותן ולהוסיף לפרוח ולהשפיע על העולם בדרכים רבות כל כך.

המחשבה על חג פסח מעוררת בנו הרהורים על הייחוד שלנו, על האחריות ועל התכלית

שראוי שתהיה לנו בחיים האלה. ההיסטוריה היהודית איננה רק עובדות ותאריכים,

לימוד ומחקר אקדמאי. חשובים מכל אלה הם השראה ואמונה, הדרכה ותקווה,

חזון וייעוד. מכל בחינה מעשית, ההיסטוריה היהודית מתחילה בפסח, ביציאת מצרים.

נראה לי אירוני שיש אנשים בעולם היהודי שניסו, מסיבות שקשה להבין, להכחיש

את כל סיפור יציאת מצרים.

כל ההיסטוריה היהודית והישרדות העם היהודי בכל הדורות מוכיחה את השקר

בהפרכה הזאת ובתאוריות האלה. היהדות מבוססת על הרעיון הפשוט שהסבא שלי

לא היה שקרן. כל מכחישי יציאת מצרים הם מלומדים מודרניים. ובכן, אנחנו עדים

לעובדה שיש אמיתות רבות, כמו השואה, שיכולות להוליד תעשייה של הכחשה. אך זו

לא תשנה את האמת. משום כך, הכרת ההיסטוריה היהודית היא כשלעצמה שיא חשוב

בהכנות שלנו לקראת הפסח.

הפן הרוחני השני בתכנון שמקדים את הפסח נוגע לתביעה הפנימית של הנשמות שלנו

להיחשב בנות חורין במובן הכי עמוק של מושג חירות. ההגדרה היהודית לחירות מכילה

בתוכה מגבלות חזקות וכללי התנהגות שמסדירים את החירות הזאת. חירות איננה היתר

לאדם להיות מושחת, מכור, אלים והולל. החירות תובעת תכלית ויעדים, הישגים

ויצירתיות. במילים אחרות, החירות צריכה לענות לצרכים של האני הפנימי של האדם.

אם החירות מולידה רק תאוות שלא יודעות שובעה לעוד והורסת כל תחושה של הערכה

למה שיש, אזי היא הופכת לעוד צורה של עבדות ממכרת. חירות פירושה תחושה של

סיפוק ושביעות רצון, הערכה של החיים והמשפחה, של הבריאות ושל היש. ההכנות

לקראת הפסח צריכות לכלול פיתוח של תפיסת החירות התורנית הזאת. על אף שחופש

גופני חיוני לפיתוח תחושת הרווחה של האדם והערך העצמי שלו, בלי חירות רוחנית

שמתלווה אליו ומשלימה אותו, יתרונותיו יהיו זמניים וחלולים.

חכמי התלמוד לימדו אותנו שהכנה נאותה היא המפתח לאושר ולהצלחה גשמית ורוחנית

גם יחד. דומני שזה נכון שבעתיים כשמדובר בחג הפסח החשוב הבא עלינו לטובה.

שבת שלום,

הרב דוב ברל ויין