Printer Friendly

פירוק הסוכה

עכשיו, לאחר שחג סוכות הנפלא הסתיים, גם אני, כמו רבים מכם, מתמודד עם המשימה המרתיעה של פירוק הסוכה. אני תמיד חש גאווה, ציפייה ושמחה לקראת בניית הסוכה, אך אני תמיד מתמלא נוסטלגיה עצובה (בייחוד השנה) לקראת משימת פירוקה. דבר אינו נמשך לעד, אפילו לא סוכות, וכל דבר מגיע לקצו. ובכל זאת, אני נתקף עצבות של ממש כשהחגים מסתיימים. הם היו מקלט ומקור נחמה בשבילי, טעימה מרוחה ומנשמתה של היהדות, של נצחיות התורה ושל ערכיה ומצוותיה. ימים של מורא ושמחה, של נוסטלגיה ודמע, של ילדים ונכדים, של צחוק ושל פליאה – אלה היו ימי חודש תשרי. פירוק הסוכה מזכיר לנו את המציאות, שהחודש הזה כמעט תם, ותחלוף עוד חצי שנה עד שיגיע החג הגדול הבא, פסח, ויחדש את רוח התקווה. אבל ליהודי אסור להיות מדוכדך או עצוב מדי. עלינו להודות לקב"ה על החיים, על הבריאות ועל ההזדמנות להגיע בעזרתם להישגים מרוממי נפש. חג הסוכות אמור לתת לנו השראה וכוח רוחני, לטפח את התקוות לקראת מחצית השנה הבאה, וגם פירוק הסוכה הוא חלק מהתהליך הזה. כל קישוטי הסוכה היפים שוב מאוחסנים באהבה בקופסאות, לאחר שמילאו את תפקידם, בתקווה שישובו למלא אותו בחג סוכות הבא שנחגוג בבריאות ובשמחה.

יהודים רבים אינם אוהבים לפרק את הסוכה בתום החג. נהגתי להכריז ולומר לכל ילדיי, בהיתול, כשגרנו בעיירה מונסי, שהם צריכים לבדוק מי בעיר השאיר את סוכתו הכי הרבה זמן אחרי החג. היו דיווחים על סוכות שנראו אפילו בחנוכה. לרוב סערת השלג הראשונה (שבהן מונסי מפורסמת, ובצדק) הרסה כל סוכה שעוד נשארה על עומדה, למגינת לבם וכיסם של בעלי הסוכות המתמהמהים. תמיד הזדהיתי עם אלה שאיחרו לפרק את סוכתם. לא רציתי לעזוב את סוכות באופן כה מפתיע וסופי. תחושה זו מסתכמת יפה בביטוי שמשמש את היהודים לציון היום שאחרי החג, "איסרו חג", שפירושו קשירת קרבן החג למזבח. בימינו המשמעות היא רק ניסיון להיאחז בחג עוד יום אחד. אולי דחיית פירוק הסוכה עוזרת להשיג את אווירת האיסרו חג. אף-על-פי כן, אינני מתמהמה באופיי, ולכן אני מפרק את הסוכה, גם אם בחוסר רצון ניכר ובשמץ של עצבות, בהקדם האפשרי אחרי החג. אני מביא בצייתנות את הסולם שלי ומתחיל להסיר באהבה את קישוטי הסוכה ממקומם הרם מתחת לסכך שמכסה את סוכתי, והמציאות הופכת לנוסטלגיה ולרגש.

יש בסוכה שלי קישוטים שאשתי ע"ה ואני קנינו במסעותינו הרבים ברחבי אמריקה ובעולם. זאת סוכה בינלאומית באמת עם פריטים מהונג-קונג, סין, תאילנד, יפן, ויאטנם, אוסטרליה, ניו זילנד, ארצות מערב אירופה, הוואי, קנדה, אלסקה, אוסטרליה, מקסיקו, רוסיה, טורקיה, יוון, מרוקו, וכמובן, ישראל, והפארקים הלאומיים הרבים בארצות הברית. משום כך, כל קישוט מכיל זיכרון מיוחד ומקום שמתקשר אליו. לא תהיה זו הגזמה אם אומר שקישוטי הסוכה שלי הם סקירה בזעיר אנפין של חיי האישיים והמקצועיים. בתורה קראנו שמשה סקר בפני בני ישראל את כל המקומות שבהם ביקרו במסעותיהם במדבר.  משה לא התכוון לכתוב יומן מסע אלא, כפי שרש"י מציין, להזכיר להם את האירועים, הטובים יותר והטובים פחות, שקרו להם בכל אחת מהתחנות בדרך שבני ישראל חנו בהן. בשביל  בני ישראל שמות המקומות האלה כבר מכילים בתוכם את כל סיפור מסעותיהם במדבר סיני. לכן, פירוק הסוכה והורדת קישוטיה הם בשבילי אירוע חשוב ועתיר לקחים.

אולי זאת הסיבה שאני ממהר לעשות זאת אחרי החג. זה מעין איסרו חג משלי, לא רק מטלה לגוף אלא גם לקח ואתגר רוחני.

שבת שלום