Printer Friendly

סוכות

מסורת היהודית על האושפיזין שמבקרים בסוכה שלנו בחג הסוכות תמיד ריתקה אותי.

לעתים אנחנו מתקשים להתמודד עם אורחים מוכרים ונראים לעין. קשה עוד יותר, כמובן,

להתמודד עם אורחים בלתי מוכרים וסמויים מן העין. אך האמת היא שבשולחן החג שלנו תמיד יש אורחים שהם סמויים מן העין כעת, אך נוכחותם ניכרת באופן עמוק וברגש עז,

שכן אנחנו תוצר של עברנו ושל אלה שחיו עמנו בעבר.

ההורים שלנו, הסבים, הרעיות, הבעלים ויקירים אחרים, אף על פי שאינם עוד בין החיים

ואינם נראים לעין, הם חלק מחוויית החג שלנו. מסיבה זו חוויית החג שלנו תמיד בעלת משמעות ולעתים אף מהולה בעצב. שהרי, כאשר יש לנו אורחים, אנחנו משחקים תפקיד מסוים ומאמצים לנו הלך רוח של דרך ארץ ודאגה לרווחתם. כשהילדים שלנו היו קטנים ושובבים, כדרכם של ילדים, נהגה רעייתי לומר להם: ילדים, צריך "נימוסים של חברה" הערב, כי אורחים יהיו סמוכים על שולחננו. גם אורחים בלתי נראים דוחפים אותנו לאמץ

"נימוסים של חברה". אולי זאת מטרת מנהג האושפיזין. דמיינו לרגע את כל אבות אבותינו

הבלתי נראים באים לבקר אותנו. מה הם יחשבו עלינו? האם יזהו אותנו כצאצאיהם?

כלום יהיה לנו מכנה משותף של מטרות ויעדים?

שאלות חשובות אלה מונחות לפנינו. הן עוסקות במהותה של המסורת היהודית ובנצחיות

שלנו כעם. ככל השאלות הקשות בחיים, גם שאלות אלה ראויות לתשובה כנה.

מעניין שאנחנו מזהים את נוכחות האושפיזין רק בסוכות. דומני שזה כך בגלל העובדה

שבסוכות אנחנו זונחים את הנוחות שאנו מורגלים בה בבית כדי לשבת בסוכה, במקום

שאנחנו חשופים לאיתני הטבע. גם אם נתאמץ לבנות סוכה איתנה ככל האפשר, היא

תישאר חשופה לכוחות מבחוץ שעליהם אין לנו שום שליטה או השפעה. האורחים שלנו מבקשים לראות כיצד אנחנו מתנהגים בנסיבות כאלה, בלי ההגנה של הבית ובלי הביטחון

המדומה שהוא מעניק לנו.

יהודי נמדד בתגובתו לחיים בסוכה. אבותינו היו מורגלים בחיים בסוכות. הם הבינו,

כפי שנאמר בתהילים, שהבתים שלנו ארעיים ושבריריים יותר מכפי שהיינו רוצים

לחשוב. דווקא הסוכה היא המציאות של קיומנו, הבית האמיתי והאולטימטיבי שלנו.

אברהם הנע ונד, יצחק, שנעקד לעולה, יעקב, שהיה קרבן של אחיו ושל דודו, יוסף האסיר,

משה כבד הלשון, אהרון, שהיה עד לעבדות בני ישראל במצרים וקרבן, שלא ברצונו, לחטא עגל הזהב, ודוד, אביהם של הילדים המורדים, אלה הם אורחינו בסוכה. הם אלה שבאמת יכולים לשפוט אותנו, להדריך אותנו ולעורר בנו השראה. כשיעקב הגיע לארץ

ישראל אחרי גלותו הארוכה, הוא בנה לו סוכות. בניינים ובתים, גם אם הם מרהיבים,

בשבילנו הם רק משכן זמני. הבית הקבוע של היהודי הוא בסוכה, על כל חוסר הוודאות

שבה ועל כל תהילתה.