Printer Friendly
נרות חנוכה
העברתי שיעור ביום שישי בבוקר על נרות חנוכה. השיעור היה מבוסס על הדברים המבריקים ומלאי ההשראה של רבי צדוק הכהן מלובלין, מגאוני התורה ואחד ההוגים המרכזיים של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. רעיונותיו מבריקים כל כך שהחלטתי לחלוק אתכם חלק מהם בטור השבועי הצנוע שלי. הבסיס לדיון הזה הוא האמירה "הנרות הללו קודש הם". מדוע הם קודש? אלה שמסבירים שהם קדושים
מפני שנרות חנוכה הם זכר וסמל למנורה הגדולה בבית המקדש ולנרותיה אינם
מסבירים מדוע קיבלו נרות חנוכה קדושה פנימית בניגוד לדברים אחרים שנעשים לזכר
המקדש, כמו האפיקומן בליל הסדר, שקיבל רק מעמד סמלי ולא קדושה משל עצמו.
לבעיה הזאת מתייחס רבי צדוק בדבריו בספרו "פרי צדיק".
לסמלי האור והחושך תפקיד מרכזי במחשבה ובפרשנות היהודית. הרבנים ייחסו
לחושך קיום עצמאי ולא ראו בו היעדר אור בלבד. לכן האור תמיד סימל את התורה, את הרוחניות, את טוב לבו של האדם, את השאיפה לחקות את הקב"ה, כביכול, בעוד שהחושך תמיד היה סמל לרשע, לחוסר האמונה ולאכזריות. לכן התורה מכונה "אור"
הנשמה. עולם ריק מתורה וממוסר, עולם של רלטיביזם, התנהגות חסרת עכבות וחומרנות גסה הוא עולם של חושך ואפלה. רבי צדוק מציין שיש שני מקורות של אור בעולמנו. האחד הוא האור הטבעי שמגיע מהשמש ומהכוכבים ומשתקף על ידי הירח. האור הזה איננו תלוי במעשיהם של בני האדם או בתפיסתם. זה אור משמים, פשוטו כמשמעו. המדרש מלמד אותנו שהמקור האחר של האור בעולמנו הוא מעשה ידי אדם. אלוהים נתן לאדם הראשון את הרעיון לחכך שתי פיסות עץ זו בזו עד שהחיכוך הוליד אש. זה קרה במוצאי השבת הראשונה, וזה המקור לברכה שאנחנו מברכים בכל שבוע בהבדלה על נר
דולק שיש בו יותר מפתילה אחת. מקור האור האחד בא מהאל. מקור האור האחר הוא מעשי ידי אדם. במובן חשוב, האחד חיצוני, מן האל ומן השמים, ואילו האחר פנימי,
תוצר של רוח האדם, של היצירתיות שלו, של תבונתו ושל מעשה כפיו.
רבי צדוק משווה את התורה שבכתב והתורה שבעל-פה לשני מקורות האור האלה.
התורה שבכתב היא כמו מקור האור הטבעי שנובע אך ורק ממעשה האל, כביכול. בני
אדם אינם יכולים להשפיע עליו או להתערב בו. הוא לגמרי בלתי תלוי ברצון בני האדם
ובכישוריהם. כשבני ישראל קיבלו את התורה בסיני הם עשו זאת בלי תנאי ולא היה להם
שום צורך להתעסק בדברי התורה בצורה תבונית. אך כשהיהודים חטאו את חטא העגל, הם איבדו את עמדת היתרון הזאת. שוב לא היה די במקור האור הראשון, השמימי,
להאיר את האפלה הפנימית של נשמותיהם ואת העולם הקודר שניצב בפניהם כעת. הם נדרשו לחכך שתי פיסות עץ זו בזו כדי להבעיר בתוכם אש פנימית שתחמם את נשמותיהם, והדרך ליצור את האש הפנימית הזאת הייתה התורה שבעל-פה, שהיא תוצר של דורות רבים של כישרון יהודי, של לימוד, של למדנות ומאמץ מרוכז. האש הפנימית הזאת שהאדם הבעיר בעמל כפיו ומתוך הקרבה היא האש שהאירה את האפלה ששררה בעולם
היהודי אלפי שנים.
חג החנוכה הוא חג מדרבנן, חג שקבעו חז"ל. אין אזכור מוגדר לחג הזה בשום מקום בתורה שבכתב. זה חג שנקבע לציון הבערת האש הפנימית על ידי אנשים קדושים, בני
אהרון, שהצילו את בני ישראל מעריצות ומעבודת האלילים. לנרות חנוכה ולאורם
יש קדושה פנימית כי הם תוצר של האש שהבערנו בעצמנו, שבוערת בתוך נשמותינו. הקדושה צומחת מתוך מאמץ אנושי והקרבה. רק בני אדם יכולים לקדש דברים או
אירועים שהם חולין מעיקרם. הקדושה של התורה שבעל-פה שורה גם על נרות חנוכה.
לכן להבות זעירות אלה האירו את דרכנו בכל הדורות והן ממשיכות לכוון אותנו לעבר
עתיד טוב יותר לעם ישראל ולאנושות.
שבת שלום וחג חנוכה שמח
ברל ויין
רבי ברל ויין, היסטוריון יהודי, סופר ומרצה בינ"ל, מציע מגוון גדול של תקליטורים,
קלטות, די-וי-די וספרים על היסטוריה יהודית ב- www.rabbiwein.com
