Printer Friendly
מתחילים מחדש
עכשיו, לאחר שהחגים מאחורינו, טיפות הגשם הראשונות ירדו, חיסוני השפעת כאן
ושגרת החיים חזרה, אנו צריכים לאתחל מחדש את העצמי הפסיכולוגי שלנו. אחד
הרעיונות הגדולים ביהדות הוא הצורך להכניס לחיי היומיום תחושה של תכלית, של
מחויבות ואפילו של קדושה. נדמה לי שלזה כיוון רבי ישראל ליפקין מסלנט
באמרו שהיהודי צריך להרגיש בכל יום בשנה כאילו הוא בחודש אלול, חודש
ההכנות והמורא שמקדים את ראש השנה ואת יום הכיפורים. שהרי אם לא נצליח
להעניק חשיבות לכל יום ויום בחיינו, יהפכו חיינו לשגרה משעממת ומאכזבת.
כמעט טבעי לחוות ירידה רגשית ורוחנית אחרי חודש תשרי, הימים הנוראים והחגים
והשמחים שיש בו. עם זאת, מידת האדם היא ביכולתו להיות גמיש, יצרני ומרוכז בעתיד.
כשהתורה מספרת לנו על ההזדקנות של אברהם אבינו היא אומרת עליו "בא בימים".
חז"ל מפרשים זאת ואומרים שאברהם התייחס לכל יום ויום בחייו כיום מיוחד.
כל יום הביא הזדמנויות חדשות להכנסת אורחים, לעזרה לזולת ולעבודת השם.
אצל אברהם לא היו ימים אבודים. על אף שמן הסתם היו לאברהם ימים של מצבי רוח
ורגשות משתנים, הוא היה נחוש בדעתו להפוך כל יום ליום בעל משמעות וערך. בכל יום
עלה בידו להתחיל מחדש בפרויקט של קריאה בשם השם והפצת המונותיאיזם בעולם
עוין של עבודת אלילים.
רעיון השבת גם הוא דוגמה נוספת לגישה היהודית שמעודדת התחלה מחודשת
וקידוש של כל יום בימי חיינו. ההשפעה של השבת אמורה לחלחל אל כל השבוע כולו
ולהעביר את קדושתה ורוחניותה לימי החול של שבוע העבודה. יהודים בכל הדורות
הצליחו להעניק ליום שלישי מעט מרוח השבת. הטרגדיה של החיים היהודיים בימינו
היא שלחלק גדול בעולם היהודי השבת עצמה נראית כמו סתם יום שלישי.
במקום להפוך את החול לקודש, טעינו והמרנו את הקודש לחול. עכשיו אין יום מיוחד
בשבוע שלנו. אין יום מימי קיומנו שנחשב למיוחד באמת, ולפיכך חיינו נעשו משעממים,
קשים ומאכזבים. אנשים חשים שיש בחייהם הרבה ימים מבוזבזים, וזה מעיק על מצפוננו ומפעיל עלינו לחצים פסיכולוגיים אדירים.
אנשים מונעים על ידי תאוות בצע, עבודה והסחות דעת, במידה כזאת שחייהם מאבדים
כל סדר קדימויות סביר. אני יודע על סבא שהחליט לא ללכת לחתונה של נכדו כי היו לו
כרטיסים לאירוע ספורט חשוב. בסוף אפילו יום החתונה של הנכד שוב איננו יום מיוחד,
כי איבדנו את היכולת "לבוא בימים".
יש הרבה רגעים כואבים בחיי כל אדם. יש ימים רבים ואירועים רבים שגורמים לנו
לאבד את החשק לקום מהמיטה בבוקר. ההרגשה הזאת היא אחד התסמינים הקליניים
לדיכאון. זאת הרגשה שכולנו צריכים להילחם בה כל הזמן.
חודש תשרי וחגיו שחלף לא מכבר היה אמור לתת לנו זריקה של מיוחדות וכוח –
יכולת להתחיל לחיות מחדש במרץ ובאופטימיות. היהדות איננה אמונה שמבוססת
על עצבות או על השקפה פסימית על טבע האדם וחייו. אדרבא, היא דורשת שנעבוד
את האל בשמחה ומתוך תחושת זכות. זאת אמונה שנשענת על כושר התאוששות
ועל כוח פנימי. היא תובעת מאתנו להרים את עצמנו מהרצפה שוב ושוב ולהתחיל מחדש
בכל מצב.
ההיסטוריה היהודית במאה החולפת היא עדות מפורשת לתכונה הזאת של היהודים
ושל היהדות. שלמה המלך אמר במשלי: "שבע יפול צדיק וקם". אסונם של האחרים
הוא בכך שהם אינם מסוגלים או אינם רוצים לשוב ולקום אחרי שהם נופלים.
כל היהדות בנויה על היכולת להתחיל מחדש, לעלות מהמצולה, להמשיך הלאה
ולהוסיף להיאבק. אני מתפלל שהחורף הזה יעבור עלינו בבריאות, בשמחה, וכל ימיו
יהיו מיוחדים, פוריים ומלאי משמעות.
שבת שלום
נרב דוב ברל ויין
