Printer Friendly

מקץ - דמעותיו של יוסף

מעשיו של יוסף כלפי אחיו מלווים בבכי רב מצדו. לא קשה להבין את המצוקה הרגשית שהוא חש בשעה שהוא מתעמת עם אחיו, עשרות שנים אחרי שמכרו אותו לעבדות ונטשו אותו לגורלו.
אך יוסף בוכה לא רק על עצמו ועל הכאב והחרדה שלו. הוא בוכה באותה מידה על אחיו, שהיו צריכים לחיות עם הסוד הנורא והמייסר זמן ארוך כל-כך.
הוא גם בוכה על אביו האהוב שבגלל הצער והייסורים קפצה עליו זקנה. הקב"ה סופר, כביכול, כל דמעה ודמעה ושומר אותה במיכל הנצחי שלו. הדמעות אינן נשכחות. הן החומר האמיתי שממנו עשויים זיכרונות אנושיים. הטענה של עשיו נגד יעקב מקבלת תוקף בעיני התלמוד בגלל דמעות הכאב שהזיל עשיו בנוכחות יצחק אביו.
יוסף יכול היה לרחוץ את פניו ולשלוט ברוחו, לא לבכות לעיני אחיו, אבל הוא לא יכול היה לשלוט בבכי לבו נשמתו.
החיים הם באמת ובתמים עמק הבכא, עמק של בכי ודמע. הדמעות הפרטיות של יוסף, יותר מכל דבר אחר, הם המוקד של המפגש המחודש שארגן עם אחיו.  כשיוסף איננו יכול לשלוט עוד בדמעותיו החיצוניות והן זולגות לעיני אחיו, הדמעות הפנימיות של נשמתו מתגלות גם הן. רק כשגם הדמעות הפנימיות ניכרות לעין, הפיוס וההרמוניה יכולים לשרור שוב במשפחה.
דמעות לא תמיד מסמלות עצבות או אסון. ברגעים של שמחה עילאית, של אושר או סיפוק, בני אדם מזילים לא פעם מעיין של דמעות. לפיכך, הדמעות של יוסף בעצם אינן רק תוצר של זיכרונות עצובים ומצבים טרגיים אלא גם דמעות שנובעות מן התקווה והסיפוק שהוא חש לנוכח התחלת התגשמות חלומותיו האבודים זה מכבר.
סבי עליו השלום, רב ליטאי נכבד בשיקגו בחצי הראשון של המאה ה-20, ביקר בארץ ישראל בשנות ה-30. בשובו לשיקגו שאלו אחד מבני הקהילה שלו אם החלוצים שעבדו את האדמה חבשו כיפות על ראשיהם בזמן שעבדו. סבי השיב, "כשראיתי חקלאים יהודים מעבדים את אדמת ארץ-ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, דמעות עלו בעיניי, ומשום כך לא יכולתי לראות בברור מה היה על ראשיהם של אותם חקלאים."
דמעות של תקווה יכולות למחוק משדה הראייה שלנו מראות של מצוקות וסערות, של כישלונות וחולשות. הדמעות של יוסף אפשרו לו לחדול, בסופו של דבר, מלראות את אחיו באור של רשעות ויריבות ולראותם כאחים שעשו טעות ושילמו עליה מחיר מלא. דמעות, אם כך, אינן רק נשק של מרירות ושל הטחת אשמה. הן יכולות לבשר על תקווה והישגים אם רק נרצה.
דמעותיו של יוסף רחצו את נשמות ישראל במשך אלפי שנים, והן מוסיפות להשפיע על חיינו אף היום.

שבת שלום וחנוכה שמח,
הרב דוב ברל ויין