Printer Friendly
מסים
חודש אפריל מתקרב לסיומו, החודש המאיים שבו מגישים דוחות למס הכנסה. מסים
הם אחד משני הדברים הוודאים בחייו של אדם. הנוהג הנוכחי להטיל מס על
ההכנסה הוא
המצאה חדשה יחסית שהופעלה בארה"ב רק במאה העשרים. עם זאת, רעיון המיסוי כבר
מופיע בתורה כמס גולגולת של מחצית שקל לכל זכר מבן עשרים שנה עד שישים
שנה. למס זה הייתה מטרה כפולה: הוא שימש לעריכת מיפקד אוכלוסין משוער של
העם היהודי באמצעות ספירת מחציות השקלים במקום ספירת האנשים עצמם, בהתאם
למסורת היהודית שאין סופרים אנשים באופן ישיר. כך גם, למשל, כדי
לוודא שיש בבית הכנסת מניין לתפילה, אין סופרים את הנוכחים במספרים אלא
בעזרת מנגנון ספירה שהוא פסוק
מהתנ"ך שיש בו עשר מילים בדיוק. המטרה השנייה של מס מחצית השקל הייתה לממן
את קרבנות הציבור ואת תחזוקת המקדש בירושלים. מאחר שבמקדש קיבלה המרכזיות
של היחסים בין הקב"ה לעם ישראל ביטוי מוחשי, כל יהודי, ולא משנה מה רמת הכנסתו,
היה מחויב לשלם מחצית השקל. התשלום היה מעין חידוש של הברית שנכרתה בין
הקב"ה לעם ישראל.
אנחנו קוראים בתנ"ך גם על צורות מיסוי אחרות. המלך שלמה הטיל מס עבודה על
כל הגברים הכשירים לבניית המקדש בירושלים. אנחנו קוראים שגייס 30 אלף איש
ושלח אותם ללבנון להביא את עצי הארזים הגדולים לבניית המקדש בירושלים. התנ"ך
משתמש במילה "מס" כדי לתאר את חובת העבודה הלאומית הזאת. בפרק האחרון של
מגילת אסתר אנחנו קוראים על מס שהטיל אחשוורוש מלך פרס על ממלכתו. ידוע
לנו
על נטייתו של אחשוורוש לראוותנות מהפרקים הקודמים של המגילה, ולכן לא קשה
לשער, שכמו מלכים רבים אחריו, תמיד סבל מחסרון כיס בסוף החודש. בספר שמואל
אנחנו קוראים על האזהרה התקיפה שהזהיר שמואל את עם ישראל מפני המסים שהמלך
יטיל עליהם.
התלמוד דן בשאלה האם מותר למלך להטיל מסים על עמו. בלי קשר לדיון התלמודי,
ברור שמלכי ישראל ויהודה, ומאוחר יותר בתקופת בית שני גם מלכי בית חשמונאי,
הטילו מסים על האוכלוסייה בארץ ישראל. כשהרומאים כבשו את ארץ ישראל ב-63
לפני הספירה, הטילו רומא ומושליה ביהודה על האוכלוסייה מסים כבדים ביותר. במשנה
ובתלמוד אנחנו מוצאים שגובי המסים, על אף שהיו יהודים שומרי מצוות, ספגו גינויים
חריפים מחז"ל ומהאוכלוסייה הכללית. המסים מעולם לא זכו לפופולריות, בלשון המעטה,
בקרב היהודים בתקופה הקלאסית.
בגלות הארוכה של עם ישראל מיסו הקהילות היהודיות השונות את חבריהן כדי לממן
את המוסדות החיוניים ואת אנשי הדת במקומם. המס לבש לרוב צורה של מחיר גבוה
יותר על מוצרים כשרים והיה גם מס גולגולת. בקהילות מסוימות הוטל מעין מס הכנסה
נוסף. כל אלה הוטלו בנוסף למסים ששילמה הקהילה היהודית לממשל המקומי והארצי
של המדינה שבה התגוררה. לעתים היו המסים האלה נטל כבד מנשוא שהוליד יריבות
מתמדת בתוך הקהילה עצמה, בייחוד בין המנהיגים לשכבות הכלכליות החלשות יותר.
גורמים רבים למרד החילוני והשמאלני במסורת היהודית, כפי שהיא מיוצגת על
ידי המנהיגות האורתודוכסית של הקהילות היהודיות במאות ה-19 וה-20 במזרח
אירופה,
נבעו משיטת גביית המסים בקהילה, שנחשבה למוטה ובלתי הוגנת. בניית שיטת מיסוי
הוגנת וצודקת, שלא תפגע או תיטיב שלא לצורך עם מגזר מסוים בחברה, ושתהיה
ממריצה ופורייה מבחינה כלכלית היא איננה מטרה פשוטה. גם אם לעולם לא נשיג
אותה במלואה, הניסיון להגיע לשיטה כזאת צריך להיות השאיפה והמשימה המתמשכת
של כל ממשלה.
שבת שלום
ברל ויין
