יתרו
פרשת השבוע - אחת הפרשיות החשובות ביותר בתורה, מאחר שהיא מתארת רגע מכונן בחיים היהודיים שהוא מתן התורה בהר סיני - נושאת את שמה של אחת הדמויות החידתיות ביותר בתורה - יתרו.
יתרו היה חותן משה ואדם מכובד בחברה הכללית. המדרש מספר עליו שהיה אחד היועצים החשובים של פרעה. ההתנגדות שלו ליחס של השליט המצרי לבני ישראל אילצה אותו לעזוב את מעמדו הנכבד ולנוס למדיין. גם שם הוא עלה לגדולה, והוא מתואר בתורה כ"כהן מדיין". בזמן ההוא המדרש רואה בו עובד אלילים שאפילו מאלץ את משה להפקיד בידיו את הטיפול והחינוך באחד מבניו.
רק אחרי יציאת מצרים והנסים שבאו בעקבותיה, כמו ירידת המן ותבוסת עמלק, נראה שיתרו נמלך בלבו ובדעתו. הוא הופך לסוג של גר ומצטרף לבני ישראל במסעותיהם במדבר. הוא זוכה לכבוד גדול במחנה בני ישראל, פחות בגלל הישגיו האישיים ויותר בגלל היותו חותן משה.
למרות זאת, עצתו למשה ולבני ישראל היא זאת שהביאה להקמת המערכת המשפטית והשלטונית של היהודים כל זמן שהיו במדבר סיני. יתרו שב ומופיע בתורה כשהוא מחליט לחזור למדיין ומתעלם מתחינתו של משה להישאר עם בני ישראל ולסייע לו להוביל אותם לארץ-ישראל. מאוחר יותר בתנ"ך, בספרי יהושע, שופטים ושמואל, אנחנו קוראים שצאצאיו חיו בארץ-ישראל והיו חלק מהחברה הכללית בה.
קשה להבין את יתרו. הוא אב טיפוס לרבים מהידידים הלא-יהודיים של העם היהודי שכוונותיהם בתמיכתם בעם היהודי טובות, אלטרואיסטיות וכנות, לכאורה. למרות זאת, במסורת היהודית יתרו איננו מוצג במונחים הירואיים במיוחד. משהו חסר כאן. הוא ידיד ותומך, יועץ ומדריך, אך נדמה שאיננו מבין באמת את העם היהודי, את שליחותו ואת תכליתו. באופן פרדוקסלי, הוא אוהב את היהודים ובוודאי את משפחתו הקרובה, אך הוא מתקשה לזהות את עצמו איתם. זה ההבדל המובהק בין היחס, הדברים וההתנהגות של יתרו לאלה של רות, גרת הצדק. היחס שלה כלפי היהודים איננו רק יחס של הערצה ותמיכה אלא יחס של הזדהות מוחלטת. יתרו מתקשה לעשות את המעבר הריגשי והנפשי הזה.
אם לומר את האמת, אנחנו זקוקים לידידים כמו יתרו, וכיום אין לנו רבים כאלה בעולם. אך אל לנו לצפות מהם ליותר מהערצה ותמיכה מוגבלת, מפני שהם לעולם לא יוכלו להזדהות באופן מוחלט אתנו ועם הנסיבות שלנו. בעינינו, הם יישארו חידה עד הסוף, כמו יתרו עצמו.
שבת שלום,
הרב דוב ברל ויין