Printer Friendly

ימים של קדושה

את הבסיס ליהדות ולמערכת הערכים שלה אפשר לסכם בשתי מילים: דין וחשבון.
למתנת חופש הבחירה והמעשה שהאל העניק לבני האדם יש, כמו לרוב המתנות,
מחיר. המחיר הוא החובה של כולנו לתת דין וחשבון מלא על כל מעשינו. לכל אחד
מאתנו יש דף מאזן, כביכול, שמופיעים בו טור תקבולים וטור תשלומים. סיכום דף המאזן
הזה יקבע, בסופו של דבר, את גורלנו ואת הנצח שלנו. אך לפעמים אנחנו מגישים גם
סיכומי ביניים. הימים הנוראים והקדושים של ראש השנה ויום כיפור, הם אחת הפעמים
הללו. אנחנו עומדים למשפט, כל אחד ואחד מאתנו, בלי כיסוי או העמדת פנים, בפני בית
דין של מעלה ומציגים את המאזן שלנו לביקורת. המסר של הימים האלה ברור: אנחנו
נותנים דין וחשבון, לטוב ולרע, על מעשינו בעבר וגם על כוונותינו בעתיד. אנחנו נחשבים
לבני אדם אחראים, ולפיכך, המאזן שלנו חיוני ביותר לברור המצב האמיתי של חיינו
ולקביעת עתידנו. כפי שכל חברה ציבורית חייבת להציג בכל שנה דיווח כספי שעל נכונותו
מעידים רואי חשבון מכובדים, גם כך בימים הנוראים על כל אחד מאתנו לפרסם דוח שנתי
ולקבל מבית דין של מעלה אישור שהוא ער לכל מעשינו. מסיבה זו ברור לגמרי מדוע המונח דין וחשבון הוא מונח חיוני כדי להבין, ולו משהו, ביהדות.

אחד החוליים בחברה שלנו היום הוא מתן חופש בחירה מוחלט ובצדו סירוב לתת
דין וחשבון על תוצאות אותה חירות שלוחת רסן בהחלטות ובמעשים. אחד ממאפייני
החברה שלנו הוא חוסר יכולתה להודות בטעויות במעשים, בהחלטות או בקווי מדיניות
שנקבעו בעבר. איש אינו נותן את הדין על השגיאות הגדולות שנעשו במאות שחלפו.
פשיטת הרגל של הארגונים היהודיים ושל היחידים שהפנו עורף לתורה ולמסורת כבר
ניכרת לעין כול, אך רבים מהם – אלה שעדיין אתנו- ממשיכים להם בדרכם כאילו אין
עבר שראוי לבחון מחדש ואין עתיד ממשי שראוי להרהר בו. אך חוק האחריות אינו מותיר
מקום ליוצאים מן הכלל, ובסופו של דבר הוא חל על כל אדם. זה אמור להיות ברור לכל
אדם שמכיר, ולו מעט, עם הסיפור של עם ישראל לאורך הדורות. הפרשיות האחרונות של
התורה, שנקראו בבית הכנסת בשבועות האחרונים ושייקראו בשבתות הקרובות, עוסקות כמעט אך ורק ברעיון זה של מתן דין וחשבון, ברעיון של שכר ועונש ובהיבטים של הברית שנכרתה בהר סיני בין הקב"ה לעם ישראל. התורה עצמה מכריזה שהברית הזאת תלווה אותם עד ליום אחרון. בברית, בחוזה, כל צד מחויב לתנאים שהוסכם עליהם. אנחנו מחויבים לקיים את חלקנו בברית, וגם הקב"ה מחויב, כביכול, לקיים את חלקו בהסכם. גם כאן דין וחשבון הוא מונח המפתח לרעיון הברית ולאתגרים שנלווים לה.

אדם צריך להרגיש שהוא חייב דין וחשבון לא רק לאל ולבני האדם אלא, ואולי חשוב
מכול, לעצמו. השאלה העיקרית שהיהדות מטפלת בה היא: מה תכלית חיי? מדוע אני
כאן? מה אני אמור לעשות בחיים האלה? אם לא מטפלים בשאלה זו ברצינות, או אם
מתנערים ממנה ומגדירים אותה במונחים חומריים וכספיים גרידא, ברור שאין לחיים
הרבה משמעות. ואם אין להם משמעות עמוקה, אפילו לא עולה בדעתנו שיש לנו חובה לתת דין וחשבון על התנהגותנו. כדי שתהיה לחיים משמעות או תכלית, תחושת התכלית
או המטרה צריכה לפעם בפרט, באדם עצמו. והתחושה הזאת חייבת להוביל אותנו, בסופו
של דבר, להבין שיש לנו צורך וחובה לתת דין וחשבון על חיינו. משום כך, התפילות
בראש השנה וביום כיפור מדגישות לא רק את גדולת האל ואת אפסותו היחסית של האדם אלא גם התמודדות של כל אדם עם מעשיו בעבר ועם שאיפותיו לעתיד. תשובה אמיתית דורשת התבוננות בו-זמנית אחורה וקדימה ובחינת המעשים, התקוות והשליחות שלנו.
הרעיון של מתן דין וחשבון קפדני עוזר לנו לנסח תשובה בעלת משמעות לשאיפות
ולמטרות של חיינו. הוא מאפשר לנו להזדקן ולהתבגר בחן ומשמש רקע הולם לתכניות
ולמעשים שלנו בעתיד, ולכן אין לנו ברכה גדולה מזו.

שבת שלום
ברל ויין