Printer Friendly

חתונות!

יוני הוא חודש מועדף לחתונות בכל העולם. בעולם היהודי, בגלל ספירת העומר שמסתיימת בחג השבועות, שחגגנו לא מכבר, התקופה הזאת עמוסה בחתונות במיוחד. מאחר שאלך לחתונה של נכדי האהוב בנימין טייטלבאום השבוע, מטבע הדברים עסקו מחשבותיי במוסד הנכבד של החתונה היהודית. אלפי שנים קידשו היהודים את חיי הנישואים שלהם בכך שהחלו אותם בטקס הנישואים המסורתי.

היופי, הפשטות והאצילות של טקס הנישואים היהודי הוכתבו לנו על ידי המסורת
התלמודית וההלכה. השם של הטקס, קידושין, מייצג את התפיסה התלמודית בעניין
האירוסים ונישואים. הנישואים הם אמנם חסכם בין גבר לאישה שמחליטים לחיות יחד,
אך הם גם הרבה יותר מזה. בשורש טקס הקידושין היהודי נמצאת ההבנה שהנישואים
הם דבר גדול יותר מסכום חלקיו.

בתחום זה של הקידושין ושל חיי הנישואים, בתחום שאין לו ביטוי במילים וכמעט
שאי אפשר להגדיר אותו, עוסק טקס החתונה היהודי. הוא הופך את ברית הנישואים,
ברית בת חלוף וחסרת קול, את קשר האהבה, את הנאמנות ההדדית, ללב החוזה,
שבלי כל הדברים האלה יהיה רק הסכם משפטי יבש שמאושר בבית משפט או במשרד רישום. טקס החתונה היהודי בא להעלות את הברית אל מעבר לפן המשפטי גרידא
של ההסכם, למלא אותו ברוחניות ולהוסיף לו שמץ של נצחיות.

החלק הראשון בקידושין עוסק בבלעדיות של היחסים בין הכלה לחתן. היהדות שמה
דגש חזק על הבלעדיות הזאת. הפרה של עקרונותיה נחשבת לבגידה שאין דומה לה בחיים.
חוסר נאמנות מעיד על היעדר מחויבות אמיתית, ובלא מחויבות הדדית הנישואים אינם
אלא הצגה משפטית. מחויבות, נאמנות ובלעדיות ביחסים קודמות לכל דבר אחר ביחסים
בין בני הזוג. טקס הקידושין איננו מרשה לעצמו לדבר על שמחה, על אהבה, על רעות
ועל ששון בשלב הזה. תחילה יש לבנות משמעת קפדנית ונוקשה של מחויבות ובלעדיות.
רק אחרי שזו נוצרה והובנה, אפשר לדבר בשבח המוסד הזה ולהכיר בשמחה של האהבה
ושל הרעות שהנישואים יכולים להביא.

אחרי סדרה ראשונה של ברכות, החתן מכניס את הכלה לחייהם המשותפים החדשים כשהוא עונד לאצבעה טבעת. מבחינה טכנית, הטבעת כשלעצמה איננה חיונית, ואפשר
להשתמש בכל פריט אחר שיש לו ערך. אך כבר אלפי שנים נהוג להשתמש בטבעת
בקרב היהודים ובעולם בכלל. הטבעת מייצגת את המעגל של חיינו, את החיבור המושלם
שטקס הנישואים יוצר בין שני בני אדם, ומראה שמבחינה רוחנית עכשיו אין לשתי
הנשמות של בני הזוג התחלה או סוף.

בעדות אשכנז נהוג לקרוא בפומבי את הכתובה, החוזה המשפטי בין שני הצדדים. בקהילות
ספרדיות רבות מוותרים על קריאת הכתובה בפומבי ותחת זאת, נהוג שרב או בן משפחה אומר דברי ברכה. הטקס מסתיים בקריאת שבע הברכות. הברכות האלה עוסקות בשמחה,
בחדווה, ברעות ובסיפוקן שנישואים יכולים להביא לגבר ולאישה. הם גם עוסקים בעובדה
שביהדות, רוחניות, אמונה ואלוהים הם חלק מהצלחת הנישואים. היהדות רואה באל שותף
שלישי, בלתי נראה אך חיוני, בכל נישואים. הקב"ה היה השדכן הראשון, כביכול, כששידך בין אדם לחווה בגן עדן. התלמוד אפילו אומר שהקב"ה עסוק תמיד בזיווג זיווגים.

טקס הקידושין מכיר בעובדה זו וחולק לה כבוד. הוא מכיל דברי תודה והערכה לבורא
שיצר בין שני אנשים קשר שטקס הנישואים נותן לו הכרה ומוציא אותו מהכוח אל הפועל.
הוא גם מציין שהשמחה של בני הזוג קשורה קשר בל-יינתק לשמחה של עם ישראל באחרית הימים, לבניין ירושלים ולגאולת עם ישראל. הזוג הפרטי, ולא משנה כמה הגבר והאישה מסורים זה לזה, תמיד מחובר במהותו לכלל ישראל, להיסטוריה של העם ולייעודו.

שבירת הכוס גם היא חלק מטקס הקידושין. היא מעידה על השבריריות של חיי האדם
וממתנת את קלות הראש במסיבת החתונה. אחרי חורבן המקדש החלה שבירת הכוס לסמל
את האבל על חורבן הבית. השמחה נמהלה בצער ובתחושת אובדן. בחתונה של נכדי אוכל להעיד על האמת הזאת. ואף-על-פי כן, הפשטות והיופי של טקס החתונה היהודי מעודד
את רוחי ומכוון אותי לעתיד, בתקווה שזה יביא אתו נחמה ותכלית לקיומנו.

שבת שלום
ברל ויין