Printer Friendly

חמץ שעבר עליו הפסח

ישנו איסור הלכתי חמור להשתמש בחמץ שעבר עליו הפסח, חמץ שהיה ברשות יהודים בחג עצמו. מטרתה של ההלכה הזאת היא למנוע מיהודים מלהחזיק חמץ ברשותם בפסח, לאגור את החמץ לשימוש אחרי החג. בחג הרי יש איסור מן התורה לא רק על אכילת חמץ בפסח אלא גם הימצאותו של החמץ ברשותינו.

כדי להבטיח ששום חמץ לא יישאר ברשות יהודים בפסח, פסקו חז"ל שאסור ליהודי ליהנות מחמץ שעבר עליו הפסח. הפיתרון לשימוש בחמץ כזה בכל זאת, טמון במסורת היהודית המקובלת דורות רבים, למכור את החמץ לפני הפסח לגוי ולרכוש אותו מחדש אחרי הפסח. למכירת החמץ החוקית הזאת יש מקור עתיק, על אף שהפכה למנהג רווח רק בסוף ימי הביניים. בתקופה זו יהודים רבים עבדו במזקקות שייצרו אלכוהול מדגנים וחומרי התססה, שהם חמץ.  בגלל הסיבוכים הכספיים הגדולים הכרוכים בכך, הנוהג של מכירה חוקית של החמץ לגוי קנה לו אחיזה והפך לחובה לכל יהודי פרטי ולכל חברה עסקית מאז ועד ימינו.

במכירת החמץ לפני הפסח ורכישתו מחדש רק אחרי החג, אנחנו בעצם עוקפים את הבעיות שנוגעות לשימוש בחמץ שעבר עליו הפסח ולהנאה ממנו. בגלל הנסיבות האלה, חנויות וחברות מסחריות מודיעות ללקוחות היהודים שלהן שהחמץ שיש ברשותן אחרי הפסח הוא חמץ שנמכר לגוי לפני החג וכך מפיגות את כל החששות של הלקוחות היהודים שרוצים לקנות מוצרי החמץ.

ככל שכלכלות העולם נעשות מורכבות יותר ושלובות זו בזו יותר, פוסקי ההלכה נאלצים להתמודד עם מצבים חדשים והסכמים כספיים שונים שנוגעים לסוגיית החמץ שעבר עליו הפסח.

מה עושים יהודים שיש בבעלותם מניות בחברות ציבוריות מוכרות או קונות מוצרי חמץ בפסח?

מה עם רשתות מרכולים גדולות מחוץ לישראל שמוכרות את מוצרי החמץ שלהן לפני הפסח, אבל ממשיכות לשווק את המוצרים האלה כמו תמיד בפסח עצמו? האם זה לא הופך את מכירת החמץ שלהן לגוי לפני הפסח לשקרית?

בארצות שבהן צריך להצמיד בולי מס לשטרי מכירה, האם צריך לעשות זאת גם במכירת החמץ לגוי וברכישתו מחדש על ידי יהודים אחרי הפסח?

מי מפסיד אם החמץ ניזוק או נהרס במהלך הפסח, בזמן שהיה, טכנית, בבעלות של הגוי ?

עד כמה אמיתית צריכה להיות המכירה ה'לא אמיתית' הזאת לכאורה?

כל השאלות האלה עלו ונדונו באופן יסודי על ידי פוסקי הלכה גדולים בעבר. אין צורך לומר שפתרונות ראויים לכל הסוגיות האלה נמצאו ויושמו. יש אולי אירוניה, אבל גם אמת גדולה, בכך שדווקא ההקפדה ההלכתית והדבקות המלאה בנורמות ובתבניות המסורתיות היא זאת שמאפשרת להלכה להיות גמישה וחדשנית בפתרון בעיות כאלה.

בקבלה ובמחשבה היהודית החמץ בפסח מייצג את הנטיות הרעות ואת התשוקות האסורות שלנו. חג הפסח מסייע לנו להיות יהודים ממוקדים יותר ואנשים טובים יותר, אבל כדי שאווירת התיקון העצמי הזאת תהפוך לחלק מאתנו תמיד, עלינו לבער מקרבנו את החמץ שעבר עליו הפסח ואיכשהו נשאר בתוכנו.

את הפסיקה הרבנית בנוגע לחמץ שעבר עליו הפסח אין להבין רק במונחים פשוטים ומעשיים. חובה עלינו לרומם אותה לצורתה הרוחנית הגבוהה ביותר.

בעולם של תבן עלינו להיות הגרעין האמיתי של התבואה המזינה, ובעולם שבו אנשים דואגים רק לעצמם ונפוחים מחשיבות עצמית, עלינו להמשיך להיות המצה שלא תפחה, עם פרופיל נמוך וצורה קדושה. אולי למען לימוד הלקח הרוחני הזה הדגישו רבותינו את הבעיות הקשורות למושג החמץ שעבר עליו הפסח.

את לקח החירות המרוסנת שפסח מלמד אותנו עלינו לתחזק ולטפח גם אחרי החג. הפיתויים של החמץ בפסח מוכרים היטב לכולנו, אך עלינו להכיר ולהבין גם את הנזקים שעלול לגרום חמץ שנשאר ועבר עליו הפסח ולטפל גם בהם.

שבת שלום

הרב דוב ברל ויין