Printer Friendly
זיהום אוויר
לוחמי איכות הסביבה, וגם הרבה אנשים פשוטים כמונו, מודאגים ובצדק, מבעיית הזיהום, בעיקר בכל הנוגע לאוויר שאנחנו נושמים, למים שאנחנו שותים ולמזון שאנחנו אוכלים. כל אלה דאגות לגיטימיות. התורה עצמה מצווה עלינו לטפל בעולם שהבורא הפקיד בידינו ולא לנצל לרעה את משאביו או לפגוע ביצורים החיים שיש בו.
הזיהום החומרי של הסביבה מסוכן לבריאותו ולרווחתו של כל אדם, ושוב, התורה אוסרת עלינו להיכנס למצבים מסוכנים שלא לצורך. אך עיקרו של המאמר יעסוק לא בזיהום החומרי של הסביבה אלא דווקא בזיהום הרוחני והפסיכולוגי.
היהדות שמה דגש גדול על אמות-מידה שלפיהן אנחנו בוחרים חברים ועל האווירה הכללית של ההתנהגות ושל הדיבור בסביבתנו. הרמב"ם אף מרחיק לכת ואומר שאדם שחי בסביבה שאיננה מעודדת מוסריות ויושר, בסביבה שבה מתעלמים מערכי התורה או לועגים להם, אזי עליו לקום ולעזוב את החברה הזאת, גם אם יצטרך לצאת ולנדוד במדבר לבדו! שכן, ממש כפי שהגוף שלנו מושפע מהאוויר שאנחנו נושמים, גם הנשמה מושפעת מסביבה החברתית והמוסרית שבה אנחנו חיים.
היום מרבים לומר שאנחנו חיים בסביבה "פתוחה". ל"פתיחות" יש יתרונות רבים, אך לא פעם יש לה גם תוצאות לא נעימות ולעתים אפילו קטלניות.
על אף שהתלמוד מתאר את העם היהודי כ"עמא פזיזא" - עם פזיז ונמהר, חובב אוטופיות ותמיד מוכן לנסות תוכניות ורעיונות ראדיקליים וחדשים - היהדות עצמה מתונה, צנועה, מאופקת ושמרנית בהשקפותיה ובתביעותיה. היהדות מבקשת ליצור חברה שנוהגת בחמלה, בסובלנות ובנעימות. היא אוסרת לדבר לשון-הרע ולומר דברי רכילות, גם אם יש בהם אמת.
התורה ערה לכך שעולמנו הוא עולם של שחיתות ושערוריות. התורה איננה נאיבית בהשקפת עולמה על טבע האדם ולפיכך איננה דורשת מאיתנו את הבלתי אפשרי. עם זאת, אין התורה רואה שום יתרון בפרסום אותה עליבות במידה כזאת שתחשוף את החברה כולה לקרינה המזיקה שלה.
אנחנו חיים בעולם שבו אנחנו, האזרחים הפשוטים, שהיינו שמחים לעסוק בשלנו, יודעים יותר מדי. אנחנו מקבלים יותר מדי מידע על מחלות, מה שמעורר בכולנו מעט היפוכונדריה, יותר מדי מידע על התנהגות סוטה, שזורע זרעים של התנהגות כזאת באנשים שאחרת לא היו אפילו יודעים שדברים כאלה קיימים, ויותר מדי מידע על אלימות וכאב, מידע שמוליד, באופן בלתי נמנע כמעט, עוד צורות של אלימות וכאב.
אחד היתרונות הגדולים של השבת הוא שהיא מנתקת, לפחות לזמן-מה, את זרם המידע שמציף אותנו בששת ימי החול. היא משמשת לנו תרופה לזיהום הבלתי פוסק ששורר באוויר החברתי והמוסרי שלנו.
היהדות אינה דוגלת בהשקפה שרואה בבורות ברכה בכל מצב. עם זאת, כמו בתחומים אחרים בחיים, היהדות מציבה מגבלות על הדיבור, על ההתנהגות, על הפלישה לפרטיות ועל האווירה והנימה הכללית של ההתנהלות בקהילה. היהדות איננה רואה שום סיבה לעודד שמועות על אירועים ואנשים או תיאורים גסים שלהם, כאשר אין בהם שום תועלת לחברה. בחיים היהודיים, "דרכיה דרכי נועם" הוא ערך שגובר כל ערך אחר כמעט.
כשמידע על עובדות או אירועים מסוימים סותר את ערך "דרכי נועם", היהדות אינה רואה בעין יפה את הפצתו. שכן ידע כזה בהכרח יזהם את האוויר הרוחני ואת המוסר החברתי שלנו.
לכל אורך ההיסטוריה היה העם היהודי קרבן להאשמות ולידיעות שקריות שנפוצו בעולם הלא-יהודי. גם לעובדה שאנחנו נמצאים תמיד באור הזרקורים, מושא להתעניינות, לסקרנות ולעתים גם לרצון הרע של העולם, יש מחיר. אנחנו מפורסמים מדי, וזה מושך אלינו תשומת לב של אנשים רבים שנגועים בקנאה, בשנאה או בסתם רשעות.
אנטישמיות היא צורה רעילה מאוד של זיהום אוויר שפוגעת בסביבה הפוליטית, המוסרית והחברתית שלנו. היא פולטת אדים רעילים שנשארים אתנו דורות רבים ופוגעים בכל מי שבא במגע עם האנטישמיות. כשאנחנו נלחמים בזיהום החומרי של הסביבה, עלינו לזכור שהתורה מצווה אותנו להילחם גם בזיהום הרוחני והמוסרי של הסביבה שבה אנחנו חיים.
שבת שלום,
הרב דוב ברל ויין
