Printer Friendly
זוכה פרס נובל שלנו
כולנו התמלאנו שמחה, נחת רוח והתרגשות כשראינו את פרופסור ישראל אומן מקבל
את פרס נובל לכלכלה לשנת 2005. כל שאר חתני הפרס, מלומדים נכבדים בזכות עצמם,
החווירו לעומת היהודי עם הכיפה הלבנה הגדולה והזקן הלבן הארוך, שחיוכו הפיח חיים באירוע שהיה רציני ורשמי להחריד. הגאווה הלאומית של כל הישראלים (או כמעט כולם)
קיבלה זריקת עידוד מהעובדה שפרופסור אומן קיבל את הפרס הזה. מטבע הדברים
לא התמזל מזלם של רוב הישראלים והיהודים בכל העולם כמונו, האנשים בבית הכנסת
הנשיא, להכיר את פרופסור אומן כחבר וכמתפלל בבית הכנסת שלנו. לא ארשה לעצמי לפצוח בשיר הלל לפרופסור אומן בדף צנוע זה. די לומר שכולנו התברכנו בנוכחותו
בקרבנו (וזה היה נכון אפילו לפני שנבחר לחתן פרס נובל) ואנחנו מוסרים את איחולינו הטובים לו, לאשתו בתיה, אישיות דגלה בפני עצמה, ולכל משפחת אומן לדורותיה. מי ייתן
ויירבו בעם ישראל משפחות כאומן-שלזינגר ומי ייתן ויתברכו בבריאות טובה, באושר
ובהישגים נוספים בשם התורה, עם ישראל והאנושות בכלל.
ההישג והפרס של פרופסור אומן הוא הזדמנות לומר כמה מילים על המאבק של החברה
היהודית שומרת המצוות בעולם של מודרניזם, אוטונומיה אישית ויצירתיות טכנולוגית
ומדעית פורצת דרכים. הרב שמשון רפאל הירש דן בכתביו בשאלת ההשתתפות היהודית בעולם ובחברה המודרנית שסביבנו וביצירת יהודי אורתודוכסי ייחודי שקיבל ייצגו
בקהילה שלו בפרנקפורט על מיין. השקפתו, שתמכה ביהדות רציונאלית, אינטלקטואלית
ופתוחה ליידע חילוני ולתרבות המערב, הולידה נבחרת של פרופסורים, פיזיקאים, עורכי
דין, אנשי עסקים, סוחרים ובעלי מלאכה, כולם יהודים אורתודוכסים שהקפידו לקיים
את ההלכות, הטקסים והמנהגים של היהדות בלי פשרה. הם היו תוצר של גישה וחזון
של היהדות שדוגל ב"תורה עם דרך ארץ". למעשה, הרב הירש ניצח את הרפורמה במשחק שלה כשיצר ביהודי את דמות אינטלקטואל גרמני המתורבת של תקופתו. זאת
הייתה גם מטרתה של התנועה הרפורמית, אך זו הצליחה ליצור רק יהודים מתבוללים
שרבים מהם התנצרו בקלות. רבי הירש לא סבר, כפי שטענו אחר-כך היסטוריונים
רוויזיוניסטים אורתודוכסים, שההשקפה שלו שדגלה ב"תורה עם דרך ארץ" היא כורח
תועלתני וזמני שנדרש באותה שעת חירום בלבד. אדרבא, הוא היה משוכנע שזאת צורה
נורמטיבית של היהדות והחיים היהודיים ושלנוכח החיים המודרניים זאת אולי הצורה
הנורמטיבית הרצויה ביותר להתנהגות יהודית.
מסיבות שונות, סוציאליות, כלכליות, תרבותיות וחברתיות, הגישה של "תורה עם דרך ארץ" לא הכתה שורש במזרח אירופה. שם, החסידות מצד אחד וההשכלה מצד שני שלטו
בוויכוח ובתנועות השינוי שפעלו נגד העריצות של הצאר, נגד האנטישמיות ונגד הרעיונות החדשים של המודרניזם שבאו ממערב, מאנגליה, מצרפת ומגרמניה. האורתודוכסיה, עולם הישיבות והחסידות, ניסתה להתגונן מהמתקפה של הרעיונות החדשים של המודרניזם,
המרקסיזם והחילוניות באמצעות התבודדות והתרחקות מהמאבק הרעיוני הזה. כך נוצר
מצב של הכול או לא כלום ביחסים של יהדות מזרח אירופה עם נושאים כמו ידע חילוני,
המאבק הציוני והלאומיות היהודית (נציין שגם היהדות בנוסח הירש בגרמניה הייתה
ברובה אנטי-ציונית) והיא החרימה ונידתה כל טכנולוגיה או רעיון שנחשב מודרני.
הגישה הזאת, במידה כזאת או אחרת ובהתאם למקום שהיהודים חיו בו (אמריקה או ישראל, למשל) טוענת שהיא האורתודוכסיה המרכזית כיום. בתגובה טבעית להרס
מוסדות התורה בשואה, התרכזו הרבנים הגדולה של התקופה אך ורק בתלמוד התורה.
היום, 60 שנה אחר-כך, הפך החלום שלהם על אלפי לומדי תורה שיאכלסו את העולם היהודי למציאות והתגשם אולי מעבר למה שציפו בחזונם. אך אין זאת אומרת שאין מקום בחברה האורתודוכסית שלנו ל"תורה עם דרך ארץ". פרופסור אומן, הישגיו וקידוש השם
שנלווה להענקת פרס נובל דווקא לו באים להזכיר לנו שיש דרכים שונות וטובות לעבוד
את הבורא לשמור את התורה ולקיים את המצוות והמסורת.
שבת שלום
ברל ויין
רבי ברל ויין, היסטוריון יהודי, סופר ומרצה בינ"ל, מציע מגוון גדול של תקליטורים,
קלטות, די-וי-די וספרים על היסטוריה יהודית ב- www.rabbiwein.com
