התורה עושה את שלה רק אם...
אחת השאלות שיהודים שומרי תורה ומצוות מתמודדים איתן כל הזמן היא: אם
התורה היא כל מה שהיא אמורה להיות, מדוע יש כל כך הרבה יהודים דתיים רעים,
שאינם מוסריים?
אני תמיד נותן תשובה קלת דעת ואומר שאסור לבלבל בין יהודים ליהדות. התורה
טהורה, זכה, אלוקית ומוסרית מעבר לכל תיאור. אך היהודים הם בני אדם, בעלי
גוף חלש וחולשת
רצון, שמתמודדים עם עולם אכזר וחברה עוינת. משום כך, הם לא תמיד מצליחים
לחיות את חייהם לפי האידיאלים הגבוהים האלה. קשה לאדם לשלוט בתשוקותיו
ובמאווייו כשפיתויים הנוראיים של החיים פרושים לפניו בכל מקום.
אבל בלבי אני יודע שזאת תשובה שאינה ממין העניין. זאת התחמקות מהנושא
האמיתי, שכן השאלה היא מדוע שמירת התורה והמצוות אינה יוצרת אדם טוב
יותר באופן אוטומטי? מה המרכיב החסר שמפריע לשמירת המצוות לקנות אחיזה על
האדם כולו ולהעלות אותו רמה? איך יהודי מאמין, שומר מצוות, יכול להתמודד
עם הפער שבין
האידיאל המובטח למציאות הקשה שהוא רואה סביבו? בתוך הכאב של השכול שניחת
עליי באחרונה, האבל על מות רעייתי האהובה, שהייתה האדם שהתורה חשובה לו,
אדם
שחי את האידיאלים של התורה בחיי היומיום, לפתע הגעתי להבנה שאותה אני עומד
לחלוק אתכם.
התלמוד אומר על התורה "זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם המוות".
התלמוד איננו מפרט או מגדיר מה זה "זכה". ברור שהתלמוד איננו מדבר על זכייה
שהיא כישרון או עניין אקראי.
רבי משה בן נחמן, הרמב"ן, הלך בעקבות הרעיון הזה בתלמוד ואמר שייתכן מצב
שאדם ישמור תורה ומצוות, יפעל במסגרת הכללים ההלכתיים והפולחנים של התורה,
ואף-על-פי-כן יהיה נבל, יהיה אדם מגונה ומתועב. לפיכך הוא קורא לנו לעשות צעד מעבר
ללשון ההלכה, לנסות להפנים את רוחה ולהכניס לחיינו משמעת אמיתית, דאגה
לזולת וקדושה. הנוסחה שלו אומרת שגם מעשים שמותרים לנו בתכלית צריכים
להיעשות מתוך
קדושה ומסירות. הרעיונות האלה נעלים אמנם, ובכל זאת עדיין מכרסם בנו הספק ועומדת
בעינה מדוע שמירת התורה לא מעלה את האדם באופן אוטומטי לגבהים של קדושה.
הגאון מווילנא, הרב אליהו קרמר, נותן לנו פתח להבנת הנושא המטריד הזה.
משה, בדבריו האחרונים לבני ישראל, מתאר את התורה כברכה של טל ומטר. הגאון
מווילנא אומר שהטל והמטר יורדים על האדמה בלי אבחנה. הגשם מצמיח פרחים
ויבול שופע, אבל גם
עשבים שוטים וקוצים.
הזרע שבאדמה, ולא משנה אם הוא טוב או רע, מתפתח בעזרת הגשם. הגאון מווילנא
אומר שאנשים שלימדו את עצמם או למדו מהוריהם מגיל צעיר להיות אנשים טובים,
אפילו עוד לפני שגדלו מספיק כדי ללמוד תורה ולשמור את מצוותיה, להם תהיה התורה
סם חיים, המטר שיניב יבולים טובים. אך אלה שלא קיבלו חינוך למעלות טובות כבסיס
לאישיותם, להם תהיה התורה, כמו גשם שמצמיח עשבים שוטים וקוצים, רעל וסם מוות.
אנחנו מוקירים לימוד תורה. בתי הספר שלנו מלמדים נושאים ורעיונות, אך אם הבסיס
של האישיות הטובה לא נוצר בתוך הילד, נראה שוב ושוב את הבעיות שסובלים מהם
אנשים רבים בעולם התורה, כפי שאנחנו רואים בחברה שלנו היום. לכן אמרו חז"ל
בחכמתם "דרך ארץ (מידות טובות והתנהגות נאותה) קדמה לתורה".
מוסר, הגינות, יושר, צניעות, אכפתיות וסובלנות כלפי הזולת, ערך העצמי,
משמעת עצמית, כל אלה צריכים להקדים את לימוד התורה. רק אז המטר הטוב של
לימוד התורה
ושמירת מצוותיה יוכל להניב את האדם התורני ואת החברה הרצויה. זאת צריכה להיות
המטרה ותכנית הלימודים בבתים ובבתי הספר שלנו. ידע כשלעצמו עלול להיות מצרך
מסוכן. אם נשתול את הזרעים הנכונים נוודא שלמטר התורה שיורד עלינו תהיינה
השפעות טובות ורצויות.
אני מבקש להודות לכל מי שהביע את תמיכה והשתתפות בצער על מות רעייתי.
מי ייתן וכולנו נתנחם בזיכרונות טובים ובמעשים הטובים בעתיד.
שבת שלום
ברל ויין