Printer Friendly

הפער החברתי האמיתי

בעוד הפוליטיקאים שלנו עסוקים בסיסמאות פופוליסטיות על הפערים החברתיים והכלכליים שגילו זה לא מכבר בחברה בישראל, נדמה לי שהם מתעלמים ביודעין מפער ממשי ומסוכן מאוד שהולך ומתרחב בארצנו. אני מדבר על הפער שבין החלק בחברה הישראלית שיודע משהו על היהדות, על ההיסטוריה של העם, על ערכים יהודיים לאותו חלק בחברה (וייתכן מאוד שהוא הרוב) שלוקה בבורות מדהימה בכל הנוגע ליהדות, לאמונה, למוסר ולמגוון הרוחני ביהדות. אינני מדבר כאן על אי שמירת מצוות התורה או דבקות באורח חיים מסורתי אלא מתייחס למגזר גדול בחברה הישראלית שמפגין בורות מוחלטת ביהדות ואין לו שום הבנה או הערכה להשקפה היהודית המסורתית או רגישות כלפי המסורת ותפיסת העולם שלה. הפער בין שני המגזרים האלה בחברה שלנו מסכן את קיומנו והצלחתנו בישראל הרבה יותר מכל פער חברתי או כלכלי שעליו מקוננים היום. את הפער החברתי-כלכלי קל הרבה יותר לפתור מאשר את הבורות, שבסופו של דבר, תתבטא בחברה נטולת מערכת ערכים מוצקה ונטולת זהות וגאווה, שכן התעלמות מן ההיסטוריה וחוסר הערכה למורשת הרוחנית והאינטלקטואלית שלנו יובילו ישראלים לשאול "למה דווקא מדינת ישראל?" הרעיון הזה, שבעולם עולה כבר היום, בוודאי יפשה גם בקרבנו אם לא תהיה לנו תשובה טובה ששורשיה במסורת היהודית ובלימוד וקידום החכמה היהודית.

הכול מסכימים שמערכת החינוך שלנו זקוקה לשידוד מערכות. היו כמה ניסיונות להכניס תודעה יהודית ותכנים יהודיים למערכת החינוך החילונית. כל הניסיונות האלה העלו חרס. אין לי נתונים שיתמכו בטענה הזאת, אבל הראיות בשטח מראות שצעירים ישראלים יודעים על מוזיקת ראפ אפרו-אמריקנית יותר מאשר על התלמוד, על רש"י, על הרמב"ם, או אפילו על תאודור הרצל. מאחר שאין להם מושג איך הגענו לכאן ומה הזכויות ההיסטוריות שלנו ואין להם מושג מה היהדות מייצגת, איך יוכלו שלא להיות מבולבלים ואכולי ספקות? מאחר שאין תמונה ברורה של מערכת הערכים היהודית (לימוד ספר ישעיהו יהיה התחלה טובה), מה הפלא שהציבור הישראלי אדיש כל כך לשחיתות פוליטית ומסחרית, לפרוטקציה, לאלימות במשפחה ולהפעלת כוח כדרך לפיתרון בעיות? אנחנו מרבים לדבר על תאונות דרכים ומתאבלים על המחיר הגבוה שהם גובים פה בישראל בחיי אדם יום אחר יום, אך אחד הגורמים הבסיסיים לבעיה הזאת הוא היעדר נימוס בסיסי בין בני אדם, דבר, תתפלאו אולי לשמוע, שהוא ערך יסוד ביהדות שמשתקף בכל ספרי הקודש שלנו ומודגש במסורת שלנו שוב ושוב. אך אם לא ילמדו אותנו להיות אנשים טובים יותר, אם בתי הספר שלנו ילמדו רק "מקצועות" ולא ערכים או מסורות, אם כל דבר שקרה לנו באלפיים שנות גלות יישכח ויזכה ליחס מזלזל, אזי אין חוק תעבורה חדש, אין תוספת של כוח משטרתי בכבישים ואין קורסי חובה בנהיגה שיעזרו לפתרון אמיתי של הבעיה.

ישראל אמורה לשאוף להיות חברה יהודית ודמוקרטית. מדברים כל הזמן על "מפת הדרכים" לשלום. מה היא מפת הדרכים שלנו ליצירת חברה יהודית דמוקרטית? איזו תכנית הלימודים אמורה ללמד זאת ואת מי אנחנו צריכים להציג כדגם לחיקוי בנושא הזה? החברה היהודית המסורתית בישראל, על כל חולשותיה ופגמיה האנושיים ועל אף שהיא נכשלת לא פעם ולעתים גם מפגרת מאחור, בכל זאת מבינה איזו מערכת ערכים צריכה להנחות אותנו ולדחוף אותנו אל העתיד. היא מבינה את העבר ולכן יש בה גם רציפות אל ההווה ואל העתיד. החברה החילונית המיליטנטית נאלצה, מכוח המטרה האידיאולוגית שלה, לאמץ מערכת ערכים ודרך חינוכית שזרות לעצם טבעה של היהדות. לכן הפער בין שתי הקבוצות בישראל הולך ומתרחב מדי יום ביומו עד למצב, במילות התורה בפרשת יוסף ואחיו, של "ולא יכלו דברו לשלום". אם לא נשקיע מחשבה ומאמץ אמיתיים לצמצום הפער הזה באופן מושכל, מכובד ורחום, עצם קיומנו כמדינה יהודית ודמוקרטית במולדתנו עלול להיות מוטל בספק ואפילו בסכנה.

שבת שלום
ברל ויין

רבי ברל ויין, היסטוריון יהודי, סופר ומרצה בינ"ל, מציע מגוון גדול של תקליטורים, קלטות, די-וי-די וספרים על היסטוריה יהודית ב- www.rabbiwein.com