Printer Friendly

הספרים ואני

על אף שהניקיון לקראת הפסח כבר מאחורינו ואנחנו עכשיו בעיצומו של החג
הנפלא הזה, אני מבקש להעלות זיכרונות מהמטלה המיוחדת שביצעתי לקראת הפסח –
ניקיון הספרייה שלי והספרים הרבים שיש בה. יש בביתי כמות נכבדה של ספרים
שמתפזרת בחן על פני שלושה חדרים. בחיי הקודמים בארצות הברית הייתה לי ספרייה
גדולה למדי, אבל בגלל מגבלות המעבר מבית מרווח מאוד לדירה הרבה יותר קטנה כאן,
בישראל, פיזרתי יותר מאלף ספרים בין צאצאיי, תלמידיי, חבריי ובתי ספר באזור.
באותה עת ירדה עליי עצבות למחשבה שספרים אלה לא ילוו אותי אל ביתי החדש
בירושלים. אך כשניקיתי וסידרתי את הספרים שלי לקראת הפסח פחתה העצבות שחשתי
על חסרונם של אלף ספרים אלה. יש דיון נרחב בשו"ת הרבני בשאלה עד כמה צריך לטרוח בבדיקת הספרים לפני פסח כדי לוודא שאין בהם פירורי חמץ. כדי לחסוך מעצמי את המטלה הכבדה הזאת, אני נשמע לעצת הרבנים שלא לאכול בזמן שאני מעיין בספריי.
עם זאת, אני מוצא את עצמי מאבק את הספרים אחד-אחד ובוחן אותם בתשומת לב. אני מכור לספרים, ואילו היה לי מקום בלתי מוגבל בבית וכסף לאין מספר בחשבון הבנק,
אני יודע שהספרייה שלי הייתה משלשת את גודלה מדי שנה בשנה.

ניקוי הספרים מעלה בי זיכרונות. ברבים מהם השמחה מהולה בעצב. על המדפים שלי
יש כמה ספרים שהיו של אבי. ספריו הרבה יותר בלויים משימוש משלי. יש לי ספר מסבא
עם חתימת ידו וחותמת רבנית על הדף האחרון בספר. יש לי כמה ספרים עתיקים, ספרות
רבנית שנדפסה במאה ה-17 או א-18, שאין להם ערך כספי רב, אבל הם בוודאי יקרים ללבי. כששימשתי כרב במיאמי ביץ' לפני עשרות שנים, אנשים נהגו לבוא לבית הכנסת ולהשאיר את הספרים בעברית שמצאו בבית הוריהם אחרי מות ההורים. נהגתי לפשפש בספרים הנטושים האלה, וכך מצאתי ספרים עתיקים ורכשתי אותם מבית הכנסת. חשתי עצב רב על כך שלא היו במשפחות האלה אנשים שרצו לשמור את ספרי אבותיהם ברשותם. כשאני מחזיק בידי ספר שהיה של אבי או של סבי, פותח אותו ורואה הערות
שהם כתבו בשולי הדפים, פושטת בי תחושה של חמימות ושל רציפות. כל עוד הספרים
שלהם אתי, אני מרגיש שבמובן מסוים גם אבי וסבי עדיין אתי ואמונתי מתחזקת. אני
מוצא בכך נחמה. בשבילי ספרים הם החיבור לעבר היהודי המפואר ולייעוד ולעתיד המפוארים אף יותר שכולנו מצפים להם.

מספרים על רב צדיק שיצא לגייס תרומות לישיבה שלו וביקר בביתו של איש עשיר מאוד.
לעשיר הייתה ספרייה גדולה של ספרים בחדר מרהיב בביתו. הרב הסביר לו את מטרת ביקורו, והאיש הקשיב בסבלנות ובכבוד לדבריו של הרב הזקן, ואחר-כך אמר לו שהוא עומד להתקשר לעורך דינו בו ביום כדי לדאוג שהישיבה תיכלל בצוואתו ותקבל סכום נכבד עם מותו. כשהלך אותו עשיר לעולמו, שכן אפילו עושר גדול אינו הופך אדם לבן
אלמוות, קיבל הרבי הודעה מעורך דינו של אותו עשיר ובה נאמר לו שהאיש הוריש את כל כספו ונכסיו לילדיו, אך לישיבה הוריש את ספריו. הרב נאנח, פנה אל רעייתו ואמר:
"לא בחכמה עשה עשיר זה. היה עליו להוריש את כספו לישיבה ואת ספריו לילדיו."

בחיים היהודיים ובמסורת היהודית ספרים אינם חפצים דוממים שאפשר להיפטר מהם.
הם החיבור שלנו להר סיני ולתפארת היהודית. ספרים אינם רק אורחים בבית. הם הבית,
"כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה". גיליתי שניקיון הספרים לפני הפסח
הוא חוויה רוחנית שמדגישה את ההתעלות וההשראה שמעניק לנו חג החשוב הזה,
חג זה של גאולה, חירות וייעוד לאומי.

חג שמח.
ברל ויין