Printer Friendly

הנגאובר בעקבות פורים

אחרי ששרדנו את חג הפורים, רבים מאתנו מוצאים את עצמם סובלים מהנגאובר. יש
כאלה שסובלים מהנגאובר במשמעותו המילולית, בגלל הפרזה בשתייה, הפרזה במאכל
והפרזה בכלל. להנגאובר פורימי כזה הפיתרון הוא תנומה טובה, משכך כאבים שירגיע
את הבטן וקומפרסים קרים לכאב הראש. אבל נדמה לי שהנגאובר עמוק יותר, עקשן
יותר והרבה יותר כואב יורד עלינו אחרי פורים, כאב ראש שבא בעקבות ההבנה שעל
אף שהמן הובס לפני מאות שנים, עדיין יש ועוד יהיו רבים שישמחו לתפוס את מקומו.

לפיכך סיפור פורים איננו אירוע חד פעמי, סטייה בהיסטוריה או מטורף אקראי שעלה
לשלטון אלא הנגאובר אולטימטיבי שמסרב להיעלם. ואם כאלה פני הדברים, על מה
כל השמחה והחגיגה ביום פורים? הניצחון על המן הוא זמני בלבד, רק הפוגה קצרה עד המתקפה הבאה על היהודים, על היהדות ועל ערכי התורה. ההבנה הזאת יכולה להיות
כאב ראש נורא!

יש תרופה לכאב ראש מן הסוג הזה? מאות שנים, לאורך כל ההיסטוריה היהודית,
למעשה, היו היהודים משוכנעים שאין תרופה שתרפא אחת ולתמיד את כאב הראש הזה.
העובדה שהצלחנו לשרוד ולנצח, בסופו של דבר, את כל הרשעים שקמים עלינו
לכלותנו בזה אחר נובעת מכוח הרוח שלנו, מאמונתנו העיקשת, מהמסורת שלנו
ומהמאמצים שלנו להערים על אויבינו. ברור שלא הייתה לנו היכולת לנצח אותם בקרב.
היהודים סבלו ומתו, ותמיד נדמה היה שהמן מנצח, אך בסופו של דבר המן נפל, והעם היהודי, חבוט ושותת דם, הצליח להתקיים ולשרוד למרות הכול. היהודים ראו בדפוס הרדיפה וההישרדות הזה נתון, חלק בלתי נפרד כמעט ובלתי נמנע של קיומנו.

לכן, באופן הכי פרדוקסלי ואירוני, חג הפורים מייצג לא את הניצחון או את השמדת
המן ודומיו אלא דווקא את היכולת שלנו לשרוד וליצור ולפרוח למרות העובדה שתמיד
יהיה המן כזה או אחר ותמיד נצטרך להילחם כדי להינצל מרדיפות. בגלל ההשקפה הזאת
לא סבלו היהודים מכאב ראש אחרי פורים, הואיל ומעולם לא חיו באשליה שהמן באמת
ייעלם לעולמים.

רק כאשר מטפחים ציפיות גדולות ומבטיחים פתרונות קבע, ולמרות כל המאמצים, המן
ממשיך ללעוג ומוסיף לאיים עלינו, רק אז מתעוררת אותה תחושת קבס וכאב ראש אחרי
פורים. חג הפורים מזהיר אותנו שהסיפור עוד לא תם ונשלם, ובמקרה הטוב ביותר נזכה
להפוגה קצרה, או במילותיו של אחשוורוש לאסתר "עד חצי המלכות". אם נצפה
למלכות כולה נקבל רק אכזבה ומלנכוליה, שלא לדבר על כאב ראש נורא.

פורים קשור לציווי שציוותה אותנו התורה לזכור את אשר עשה לנו עמלק. על המאבק
הזה נגד הרשעים והמרצחים, התורה אומרת במפורש שזה מאבק נצחי, מלחמה של האל
וההולכים בדרכיו בעמלק מדור לדור. מכאן קל להסיק שעמלק איננו תופעה שאפשר לחסל בנוקאאוט חד-פעמי ובכך לשים קץ למאבק אחת ולתמיד. לא. מדובר כאן במאבק מתמשך שכל דור יהודי צריך להתמודד אתו ולנצח בו בדרכו ובנסיבות המיוחדות שלו. שמחת פורים תמיד מהולה בעצב שבא מן ההבנה שיהיו עוד הרבה פורימים שיצטרכו לחזק אותנו.

בהגדה של פסח שנקרא בליל הסדר בעוד כמה שבועות, יש לנו תזכורת לכך שיש קו
רציף מפרעה דרך המן, טיטוס, חמילנצקי היטלר ועד נשיא איראן הנוכחי. האנשים האלה באמת התכוונו ובאמת מתכוונים להשמיד אותנו. הם לא בוררים מילים ולא מסתירים
את האיומים. יהיה זה מעשה חסר אחריות, בלשון המעטה, להעמיד פנים שלא קיימת סכנה
אמיתית להישרדותנו. עם זאת, כל ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו שאסור לנו להיות
רואי שחורות יותר מדי. אסור ליפול טרף לתסמונת ההנגאובר שאחרי פורים. אדרבא,
ראיית המציאות שלנו צריכה להתחשב באמונה ובהתמדה שעמדו לנו והצילו אותנו בכל
הדורות. שמחת פורים שאינה שלמה תעזור לנו להיכנס לרגע הגאולה וההתחדשות שחג
הפסח מסמל.

שבת שלום
ברל ויין