Printer Friendly
המחאות והעברות
לפני כמה שבועות, פקד אותי אחד התסכולים הקטנים של החיים. כמו רבים, אני עדיין
מחזיק חשבון עו"ש בארצות הברית, בנוסף לחשבון הבנק שלי בישראל. כך אני
יכול לשלם תשלומים דולריים בהמחאות דולריות, וזה נוח לי מאוד. אני תמיד
מקפיד לוודא שבחשבון הבנק האמריקני שלי יהיה מספיק כסף לתשלום החשבונות
הדולריים שאני מקבל. לכן, כשקיבלתי את חשבון כרטיס האשראי האמריקני שלי,
באופן אוטומטי לקחתי את פנקס ההמחאות האמריקני שלי כדי לשלם את החשבון.
תארו לכם את אימתי כשגיליתי שכבר אין לי החמאות בפנקס. מתסכל מאוד כשאין
לך מספיק כסף בחשבון, אבל כשאין המחאות, האמצעי להעברת כסף ולתשלום
חשבונות... אחרי כמה שיחות טלפון היסטריות לארה"ב, הגיע פנקס ההמחאות
לביתי בעזרת "פדאקס" כעבור כמה ימים. בזמן ששילמתי בהכרת תודה את החשבונות
בהמחאות החדשות שלי, הרהרתי בלקח
שאפשר ללמוד מן התקרית הזאת, שהרי בהשקפת העולם היהודית, יש לכל אירוע
משמעות ולקח. אין בחיים דבר שאין בו משמעות. כך לימדו אותנו חכמינו במסכת
אבות, וכך אכן הדברים.
התלמוד מספר לנו על חכם גדול בתורה שהעיר בצער: "הרבה מעות יש לי ואין לי
שולחני להרצותן" (יש לי הרבה מטבעות, אבל אין לי חלפן כספים שיהיה מוכן לקבל
אותם). במטפורה זו הוא תיאר את הידע וחכמת התורה הגדולים שהיו לו ואת האכזבה
שחש כשלא יכול היה להנחיל את "מעות" החכמה והמסורת שלו לאנשים רבים שלא
יכלו או שלא רצו לקבל אותם.
התלמוד מספר לנו על תסכול דומה שחש רבי אליעזר בן הורקנוס כשאמר שלימד
הרבה תורה אך תלמידיו לא הצליחו ללמוד ממנו אלא "ככלב המלקק מן
הים". התסכול הגדול ביותר שמורה יכול לחוש הוא לנוכח כיתה אדישה או
קבוצה שאיננה מסוגלת להפיק מהמורה שלה את מלוא התועלת. למורה יש הרבה
"כסף" בחשבון, אבל אין לו המחאות שיעזרו לו להעביר את הכסף, את הידע שלו,
לתלמידים.
רציתי לשלם לאחד מעמיתיי עבור עבודתו על סדרת הסרטים שקרן דסטני מפיקה.
אמרתי לו: "אני רוצה להעביר לך כסף מיד, ויש לי מספיק כסף בחשבון כדי לשלם
לך, אבל אין לי המחאות". הוא השיב: רבי, זה התירוץ המקורי ביותר ששמעתי
מזה זמן רב. הסברתי לו שהתירוץ הזה איננו מקורי, שיש לו מקורות בתלמוד
ושאין דבר מרגיז ומתסכל יותר מהיקלעות למצב הזה. קיוויתי שהאמין לי. מכל
מקום, הצלחתי לשלם לו מיד עם קבלת ההמחאות היקרות.
האמת היא שבני אדם רק לעתים רחוקות מעריכים את המורים ואת המנהיגים שיש להם
לפני שהם עוזבים אותם. התלמוד זרוע דוגמאות לסיפורים כאלה על תלמידים שלא
העריכו די את מוריהם ולא חשו בחסרונם אלא לאחר שאלה הלכו לעולמם. כדאי למורה
להכיר בעובדה זו. צריך להתגבר על התסכול הטבעי שנלווה לכך שיש לך יתרה גדולה
בחשבון ובכל זאת אין לך המחאות שיאפשרו לך להעביר אותה כראוי. גם אם כמות
הידע וההשראה שמצליחים התלמידים להפיק ממורה דגול היא רק "ככלב המלקק מן
הים", המורה צריך להמשיך במאמציו. גם אם התלמידים אינם ההמחאות שהמורה
באמת רוצה לרשום ולתת, אדם יכול לטפל רק במה שיש לפניו. גם זה לקח גדול
בתלמוד: "מכל מלמדיי השכלתי". ההמחאות אמנם חיוניות להעברת כסף מן החשבון,
אך כשמדובר
בתורה, ההמחאות שנכתבות ומשולמות, לא זו בלבד שאינן מפחיתות מהיתרה של
חשבון התורה אלא דווקא מגדילות אותה. בכל מקרה, אני מקווה שלא אגיע שוב
למצב שאתקע בלי המחאות, אבל, מצד שני, מי יודע?
שבת שלום
הרב דוב ברל ויין
