Printer Friendly
הכנות
חכמי התלמוד שמו דגש גדול על הכנות ראויות למעשים טובים. התלמוד משתמש בביטוי "הזמנה מילתא" - ההכנה חשובה ביותר. אין ספק שזה רעיון חשוב לכל תחומי החיים. מוכנות היא מילת המפתח בצבא וגם, כך אנחנו מקווים, בתחומים אזרחיים שהם באחריות הממשלה.
ביהדות כל החיים נחשבים כסדרה של צעדי הכנה. חז"ל במסכת אבות מתארים את העולם הזה ואת חיינו בו כפרוזדור לטרקלין, ואת העולם הבא, עולם הנצח של הנשמות, כטרקלין עצמו. הם מזהירים אותנו להכין את עצמנו בפרוזדור כדי שנוכל להיכנס לטרקלין כראוי.
אם כך, אין ספק שהכנה היא אחד המאפיינים החשובים של היהדות. הכנות יכולות ללבוש צורות רבות .חג הפסח, ההולך וקרב, דורש לא מעט הכנות חומריות, אולי יותר מכל חג אחר בלוח השנה היהודי. ניקיון הבית, סילוק החמץ, אפיית המצות, ההחלטה היכן אנחנו ומשפחתנו נבלה את החג, הכשרת הכלים, ומימון כל הדברים האלה הם חלק מרכזי בהכנות החומריות שלנו לקראת החג הגדול.
המהומה הקדחתנית שתמיד מקדימה את הפסח ניכרת כבר היום. אך המסורת היהודית תמיד תובעת גם הכנה רוחנית. אנחנו צריכים לא רק בית נקי אלא גם נשמה נקייה, ראייה צלולה ותחושה עזה שיש לחיינו תכלית קדושה. קל הרבה יותר לסלק את החמץ המוחשי מהבתים מאשר לבער את החמץ הרוחני שמפריע לנשמה, לאישיות ולהתנהגות שלנו. בעוד שהסרת החמץ הממשי וההכנות החומריות לפסח דורשות פעילות נמרצת ומלוות בלחץ, בהוצאות, בתשישות ולא פעם גם בתסכול ופקיעת סבלנות, סילוק החמץ הרוחני מצריך דווקא שקט, הרהור, ריכוז והרבה התמדה וסבלנות. אין קיצורי דרך כשאדם רוצה להיות בן חורין באמת ובתמים, בן חורין במובן היהודי הרוחני ביותר.
זאת מטרה שדורשת הכנות רבות ומקיפות. תמיד הרגשתי שההכנות לחירות הרוחנית דורשות מאתנו להרהר בשאלות היסוד הבאות, שצריכות להציק לכולנו: מה תכלית חיי האדם בעולם הזה? מה אני עושה כדי להשיג את התכלית הזאת ברגע שאני מחליט מה היא? ספר מסילת ישירם, מספרי היסוד של המוסר, האתיקה והפילוסופיה היהודית שחיבר הרב משה חיים לוצאטו (שחי במאה ה-18 באיטליה, בהולנד ובארץ-ישראל) עוסק בשאלות האלה.
הספר מציג בבירור את השקפת העולם היהודית המסורתית כהשקפה שרואה את תכלית קיומנו בעבודת האל ובסיוע לזולת. הוא מציג בפירוט רב את הצעדים שיש לעשות על מנת לעלות בסולם הרוחני של הקדושה והחירות האמיתית. יהודים רבים לומדים את הספר בחודש אלול כהכנה לקראת אווירת האימה של הימים הנוראים.
שוב, תמיד חשבתי שלימוד הספר זה צריך להתקיים גם לפני חג הפסח, שכן הוא מפרט בפנינו את הדרך הבדוקה לביעור החמץ הרוחני מקרבנו. נפגע בעצמנו מאוד אם נגיע לשולחן סדר הפסח בלי הכנה רוחנית מתאימה.
לעתים אנחנו מותשים כל כך מן המאמץ הגופני לפני הפסח עד שאנחנו מנמנמים בסדר. כל עוד אנחנו נרדמים בסדר, במובן הרוחני של הדבר, נתפסים לא מוכנים, לעולם לא נוכל לחוש אותה תחושת חירות חיונית שהפסח אמור לעורר בנו. בעולם של להג ורעשי רקע בלתי פוסקים קשה למצוא זמן ומקום למחשבה אישית. נדרש מאתנו מאמץ גדול כדי למצוא מקום לפיתוח עצמי ולצמיחה רוחנית. הביטוי הנפוץ ביידיש אומר שאדם חייב לעבוד על עצמו, ולא במקרה יש כאן שימוש בפועל "לעבוד".
ביצוע ההכנות המתאימות לחג היא משימה לא קלה. בהגדה אנחנו מדברים על גאולה של הגוף וגם על גאולה של הלב והנשמה. חג הפסח מייצג גאולה כפולה ולכן הוא חג חשוב ומשמעותי כל כך. לפיכך גם ההכנות לפסח צריכות להיות כפולות.
מוכנות חלקית היא בעצם היעדר מוכנות, לצערנו, וכמו שתלמיד שניגש לבחינה בבית-הספר בידיעה שהוא מוכן, מרגיש בטוח בעצמו, גם הכנה מתאימה לחג הפסח תעניק לנו תחושה של חירות אמיתית ושליחות קדושה.
שבת שלום,
הרב דוב ברל ויין
