Printer Friendly
דורות
הדגש ההכרחי והמתמשך על רציפות בחיים היהודיים מבוסס על ההבנה שרק דרך
הרציפות במבנה המשפחתי נוכל להשיג רציפות גם במבנה הלאומי. במאה וחמישים
השנים האחרונות של ההיסטוריה היהודית היו שני מקרים של שבירת שרשרת
הדורות, שהתקיימה חרף מאמצים רבים להשמיד אותה כל השנים. המקרה הראשון
היה הגל המהפכני של המרקסיזם, החילוניות והלאומנות ששטף את הצעירים היהודים
באירופה ובמקומות אחרים בסוף המאה ה-19. הגל הזה היה כה חזק וכה נרחב עד שחתר
תחת מבנה המשפחה היהודית והוליד סכסוך זועם בין הדור הצעיר לדור המבוגר. היה צורך להיפטר מהדור הישן כדי לפנות מקום לחדש. הגל החדש הזה של האקטיביזם היהודי ושל האידיאולוגיה האוטופית הוביל לנטישת דרכי היהדות ולהחלפת המחשבה והגישה היהודית המסורתית בערכים זרים. גל זה הוליד קרע במרקם הרציפות היהודית, על אף
שהתברר אחר-כך, לדאבון הלב, שבמציאות איננו מעשי אלא רק הרסני, ולכן היו לו
השלכות עצומות גם על החברה הישראלית היום. במידה רבה, החברה הדתית והחברה
החילונית בישראל כמעט מנותקות זו מזו. הן כמו ספינות אפלות שחולפות זו על פני זו בלילה. הדבר אינו מבשר על סיכוי רב להמשך הרציפות שלנו כעם מאוחד וכחברה חזקה.
הדורות "החדשים" איבדו קשר עם מורשת אבותיהם והדורות הקודמים.
האסון השני שניחת על העולם היהודי ושבר את שרשרת ההמשכיות הוא השואה
והטראומה שעברה החברה היהודית בעקבותיה. מלבד העובדה ששני דורות שלמים הושמדו והשאירו אחריהם מיליוני יהודים בלי סבים וסבתות או דורות עבר מיידיים שיוכלו להתחבר אליהם, הביאה השואה לכך שהניסיונות שלנו להשיב לנו את עברנו יידונו לכישלון מעיקרם. העולם האורתודוכסי יצר עבר דמיוני בעיקרו למזרח אירופה, עולם שלא היה קיים בשנות ה-30 של המאה ה-20. ביצירת עולם הפנטזיה הזה שמתאפיין במתיקות כללית, באחדות ובצדיקות, ביטלנו את האפשרות להתחבר חיבור אמיתי
לדורות העבר שלנו מאחר שאלה מעולם לא התקיימו כפי שאותם בעלי הפנטזיות תיארו
את קיומם. יש היום שכונות יהודיות שנושאות שמות של כפרים בפולין ובליטא שהקהילות היהודיות בהן הושמדו, ולא פעם על ידי שכניהם באותם הכפרים. לי התופעה הזאת תמיד נראתה דרך מוזרה ופסולה לזכור את העבר. העולם היהודי מלא סיפורים, משלים ואגדות על דורות עברו, שמרביתם דמיוניים ורחוקים מלהיות מדויקים. לפיכך, הרבה מן המעוות בחברה היהודית הדתית היום הוא תוצר של היעדר רציפות אמיתית בין הדורות. קשה לשחזר את העבר בנאמנות, בייחוד כשאנחנו מבקשים שיתאים לנורמות הפוליטיות והחברות המקובלות היום. יצירת עבר שקרי ובדוי תהיה בסופו של דבר
לרועץ לעתיד הדורי הבריא והחזק שאנחנו מבקשים ליצור.
השואה עשתה שמות גם במורשת הדורית של החברה היהודית החילונית. לא נשאר מי
שיקום ויכיר בשגיאות של הדורות המהפכניים בעבר. אין סבא שיאמר לנכדיו שמרקס
פשט את הרגל כאידיאולוג עוד הרבה לפני שברית המועצות קרסה בפועל. התרבות היהודית החילונית והמורשת החברתית של יהדות מזרח אירופה, שכמעט בניגוד לרצונה
נולדה ספוגה ערכים יהודיים ורוח מסורת יהודית, כמעט שלא השאירה אחריה מורים או אנשי מופת לדור הישראלי החדש. משום כך, החליף אותו הדור את התרבות היהודית בתרבות המערב על כל עושרה השטחי והנוצץ ועל כל בעיותיה הסבוכות. תוצאות
החלפתי הערכים והתרבות ברורות לכול וניכרות היטב בחברה הישראלית.
בעולם הספרדי, המהפך שבהגירה כפויה ובשבירת סמכות הדורית שחולל החילון
שכפתה עליהם החברה בישראל הרסו את הקשרים בין הדורות במשפחה. הספרדים
אמנם סבלו מזה פחות מאחיהם האשכנזים, ואף-על-פי-כן לא הצליחו לגלות לחברה
הישראלית בכללותה את ניסיונם ארוך הימים עם הפרצוף האמיתי של האיסלם ועם המאבק הקיומי שניצב בפנינו כאן כעת בצורה ברורה. השבר הזה בתקשורת הדורית
הוכח כמזיק ביותר. תמיד כואב יותר ללמוד לקח מר על בשרך במקום מניסיונם ומעצתם של אחרים. עם זה, זה בדיוק מה שכולנו צריכים לעשות. נצטרך לבנות מחדש את שרשרת הדורות של החברה היהודית גם אם ניאלץ להתחיל אותה בנו. רק דורות שנושקים אלה לאלה יכולים ליצור רציפות יהודית משמעותית.
שבת שלום
ברל ויין
הרב ברל ויין, היסטוריון יהודי, סופר ומרצה בינ"ל, מציע מגוון גדול של תקליטורים,
קלטות, די-וי-די וספרים על היסטוריה יהודית ב- www.rabbiwein.com
