Printer Friendly

גיבורים וחלשים

חג החנוכה מייצג ניצחון, ובמילות תפילת "על הניסים" שאנחנו אומרים בחנוכה זהו בעצם ניצחון של החלשים על הגיבורים. אין ספק שהמילים "חלשים" ו"גיבורים" המופיעות בתפילה מתייחסות לכוח הפיזי, הצבאי. צבא היוונים-הסוריים שנלחם במורדים החשמונאים היה גדול יותר ומצויד טוב יותר - בפילים וכדומה - מזה של הכוח היהודי. עם זאת, הגם שעל הנייר היו היהודים חלשים יותר מבחינה צבאית, הם הצליחו לשרוד ולנצח את אויביהם.
כולנו יודעים שבמהלך האירועים הטבעי לא די במסירות-נפש ובמחויבות מוסרית עזה כדי להתגבר על סוסים וחניתות, על טנקים ומקלעים. ההגדרה הפיזית של חולשה ושל חוזק לא משתנה.
עם זאת, חג החנוכה מראה לנו בצורה ברורה שיש מימד אחר של חוזק, מימד שמקורו בביטחון עצמי ובאמונה. נכון שביטחון ואמונה כשלעצמם לא עוצרים את הקליעים, אך הם מעניקים לבעליהם יכולת להערים על אויב מצויד היטב, להחזיק מעמד מולו ולהילחם בו ביתר הצלחה. ב-1940, במלחמת העולם השנייה, צבא צרפת היה גדול יותר מצבא גרמניה ומצויד טוב ממנו, אך הוא הובס בתוך שבועות ספורים בגלל מורל נמוך, גישה תבוסתנית וחוסר אמונה בחוסנו ככוח לוחם.
החשמונאים ניצחו אחרי שספגו אבידות כבדות בזכות האמונה והביטחון העצמי שלהם, בזכות המחויבות המוסרית שלהם, אפשר לומר. הם נלחמו למען מקדשם ולמען דתם, למען אלקי ישראל ולמען צדקת דרכו. כל אלה העניקו להם עוצמה מוסרית שסייעה להם להתגבר על החולשה הפיזית.
המן המודרני, אותו איראני-פרסי, הכריז בשבוע שעבר שההתייחסות המצערת של ראש הממשלה אולמרט לנשק הגרעיני שיש לישראל היא הוכחה נוספת לכך שישראל חלשה ונואשת. באמירה המוטעית להחריד שלו הוא שואב עידוד מנוכחותם של יהודים שסובלים
משנאה עצמית - אקדמאים שמאלנים ומטורפים קיצוניים, שמתיימרים להיות דתיים, בבגדיהם היהודיים הבוגדניים - שמשמשים כתיבת תהודה לקריאה שלו לפרק את מדינת היהודים בארץ-ישראל. היש הוכחה טובה מזו לצדקתו של המן מודרני זה כשהוא רק מצטט את נועם חומסקי, נורמן פינקלשטיין, חסידי סאטמר ונטורי קרתא? האם קבוצה מגוונת כל כך של יהודים שחברו יחד איננה הוכחה לפשיטת הרגל המוסרית של מדינת ישראל ושל העם היהודי?
למען האמת, במוחו המעוות הם בעצם הוכחה לחולשה הפיזית, המוסרית והדתית של היהודים. תופעה זו מגבירה את ביטחונו ומקלה עליו להוסיף להתריס נגד כל העולם כולו ולהמשיך במשחק האימה והחורבן המטורף שלו. הוא מאמין שהוא חזק, והוא החליט שיריביו חלשים. ובכן, בדרך כלל החזקים מנצחים את החלשים וכובשים אותם, ולכן הסיכויים לטובתו, אך הוא טועה טעות מרה בהערכתו את המצב ואותנו. הוא לא הכין שיעורי בית ולא למד את לקחי ההיסטוריה. הוא החלש, שכן הוא זה שיוצא לדרך שתוביל לאסון מזעזע.
התלמוד מלמד אותנו שהאנטישמיות הינה קיצור-דרך לתהילה, אך בסופו של דבר היא דרך ארוכה שמובילה לגיהינום ולחורבן. תשאלו את היוונים, את הרומאים, את הצלבנים, את האוקראינים, את הפולנים, את הליטאים, את הלטבים ואת הגרמנים.
ימי החנוכה מסמלים את הכוח הפנימי העצום שיש לעם היהודי ואת החיבור הבל-ינתק שיש לו לתורה ולערכיה. היהודים כפרטים לפעמים מהססים ונחלשים, אבל היהודים כעם, כלל ישראל, נשארים איתנים. החוסן והעמידות ששאבנו מההיסטוריה ומהאמונה שלנו הם אלה שהופכים את החלש בגופו לגיבור ברוחו לנצח.
האורות הקטנים של החנוכה מוסיפים להאיר בעולם היהודי גם הרבה אחרי שהמדורות של אויבינו מוכרעות על ידי תבערות גדולות אפילו יותר. עלינו להוסיף להתחזק בצדקת דרכינו ואמונתנו, מסורתנו ומצוותינו, כי הם באמת ובתמים "חיינו ואורך ימינו". דרכנו לעולם אינה קלה. אור החנוכה מסמל את רק ראשית הניצחון ולא את הניצחון המלא, אך הוא מכוון אותנו לדרך הנכונה ומחמם אותנו בחורף הקר, בצרות ובצער.
חנוכה הוא אמנם מועד של סופגניות וסביבונים, של לטקס ודמי חנוכה, אך הוא גם יותר מזה. הוא אישור לאמונה שלנו במטרה ולנחישות שלנו לחיות ולהצליח. זה מה שהופך את המועד הזה למשמעותי ושמח כל-כך.

שבת שלום וחנוכה שמח
הרב דוב ברל ויין