Printer Friendly

בלעדיות וסובלנות

אחד ההבדלים העיקריים שמפרידים בין היהדות לדתות המונותיאיסטיות הגדולות האחרות, הנצרות והאיסלם, הוא עניין הבלעדיות. חכמי התלמוד חזרו ואמרו כבר מזמן שעמדת המסורת היהודית היא "חסידי אומות עולם יש להם חלק לעולם הבא", דהיינו, הם זוכים לנצחיות הנשמה ולשכר אלקי לאחר עוזבים את חיי העולם-הזה. לפי תפיסת התורה, מי שנולד נוכרי, אין צריך להתגייר כדי להשיג קדושה, אלמוות ושכר נצח משמים. זה תמיד הזכיר לי את הפרסומת הידועה שהייתה פופולארית מאד בניו-יורק לפני עשרות שנים והכריזה בקול רם: "לא צריך להיות יהודי כדי ליהנות מלחם השיפון של לוי". טוב, נצחיות הנשמה והשכר האלקי אינם לחם שיפון, אבל אתם קולטים את הרעיון. שבע מצוות בני נח, שהם בעצם הבסיס לתרבות המערב, הם הקווים המנחים לקביעת מידת "החסידות של אומות העולם". היהדות, דווקא מפני שאין בה בלעדיות, היא משאירה מקום לסובלנות ולגיוון דתי, חברתי ולאומי בעולם. (אדם צריך תמיד להיות חכם ומפוקח דיו כדי להבחין בין היהודים והתנהגותם למושג היהדות עצמו). אברהם נקרא "אבינו" מפני שיכול היה להביא לאנושות כולה את מושגי המונותיאיזם, הטוב, הדאגה לזולת ואת ההכרה באוניברסליות של הבורא. אברהם עמד יפה מאוד במשימה הזאת, שהרי השקפת עולמו הפכה, כאמור, להשקפת העולם של כל תרבות המערב.

העם היהודי קטן במספרו, בייחוד בהשוואה לדתות הגדולות האחרות בעולם שמאמיניהן
מונים מאות מיליונים רבים. התורה סיפרה לנו מראש שאנחנו עתידים להיות מעטים במספר. "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים",
אמר לנו הקב"ה בספר דברים. מאחר שמספרנו מועט ואין לנו כל שאיפה להיות דתו ואמונתו של הרוב בעולם, שהרי האל ביטל לנו את האופציה הזאת מראשית היותנו לעם, על-כן לא נקטה היהדות מעולם בעמדה הטוענת שכל שאר מיליארדי בני האדם נדונים באופן אוטומטי לגיהינום ולאבדון נצחי. תפיסת "אלקי ישראל" שלנו , אותו האל הרחום והחנון, איננה סובלת יחס כזה כלפי ברואיו. הדלות המספרית שלנו מאלצת אותנו לקבל את האקסיומה הדתית שאומרת שלכל חסידי אומות העולם יש חלק בעולם הבא. הרעיון הזה גלום בהכרזה האלוקית שאומרת שתמיד נהיה המעט מכל העמים, ובגלל מיעוטנו עלינו להיות הכי סובלניים והכי פחות מיסיונריים מכל הדתות. (שוב, אל תבלבלו, בבקשה, בין היהודים והתנהגותם לבין היהדות עצמה). פתיחות כלפי הזולת ודרכי שלום תמיד אפיינו את הגישה של היהדות כלפי חסידי אומות עולם.

לדאבון הלב, כל זה סותר את הבלעדיות שהדוקטרינות התיאולוגיות של הנצרות
ושל האיסלם כופות על מאמיניהן. הם סבורים כי בלי אמונה בישו או במוחמד, כל אחד לפי גרסתו, לא משנה כמה חסיד או צדיק יהיה אדם בהתנהגותו האישית, באופן אוטומטי הוא נדון לאבדון. בגלל דוקטרינת הבלעדיות, לאורך כל ההיסטוריה תמיד היה היהודי הכופר והאאוטסיידר הנצחי, אדם שנגזר עליו אבדון מיום היוולדו אם לא ימיר את דתו לדת האמת. אמונה דתית זו שוכנת בלבם של האנטישמים והיא הלב של רדיפות היהודים והיהדות על ידי שתי הדתות הגדולות לכל אורך ההיסטוריה העקובה מדם שלנו. לא פעם, הגוים ראו ברדיפת היהודים ובאיסור על קיום המצוות טובה שהם עושים לאנשים שאותם הם רודפים, כי אלה יזרז אותם להתנצר או להתאסלם ולזכות בחיי נצח.

אם נראה דברים כהווייתם, אין כמעט סיכוי שהדוקטרינות הדתיות של הנצרות ושל האיסלם יעברו שינוי משמעותי בעתיד הנראה לעין. יהודים אוהבים ליחס לזולתם את רגשות הסובלנות והליברליזם שיש להם. אך התעלמות מההבדל היסודי בין היהדות לשאר הדתות המונותיאיסטיות – בלעדיות האמונה מול צדיקות אישית – רק מרחיבה את תהום אי ההבנה בינינו לבינם. הערכה ברורה של המצב לאשורו והכרה בהבדלי היסוד בהשקפת העולם תעזור לנו להתמודד עם שכנינו לעולם בצורה כנה ופתוחה יותר. אם נעמיד פנים שאין בין הדתות הבדלים משמעותיים, רק נגביר את המתיחות, את השנאה ואת הסכנה
לכל הנוגעים בדבר.

שבת שלום
הרב דוב ברל ויין