Printer Friendly
אמור
פרשת השבוע נותנת הוראות מיוחדות לכהנים, לצאצאי אהרון. אחד האיסורים
המפורשים המיוחדים לכהנים היא המצווה שלא ללכת ללוויות או לעסוק בגופות המתים.
בגוף המת, שרק מעצם העובדה שכבר אין בו חיים יש בו טומאה, יש סוג של חוסר ניקיון
רוחני שפוגע, במידה מסוימת, ברמת הרוחניות שהכהנים אמורים לשמור. רמב"ן מציע
לנו את הרעיון שהכהן, בגלל הרמה הרוחנית הגבוהה יותר שלו, איננו זקוק לתזכורת
למוות שהלוויות ובתי העלמין נותנים לכולנו. מאחר שמוסר ההשכל איננו נחוץ במקרה
של הכהנים, ההיטמאות שלהם תהיה מיותרת ולא תשרת שום מטרה.
על אף שהיום, לאחר חורבן בית המקדש, כולנו טמאים, המסר כאן הוא ששום יהודי איננו
צריך להרשות לעצמו להיטמא שלא לצורך. בקבלה, בייחוד במסורת של האר"י, מניאים
אנשים מלעלות לקברים ולבקר בבתי עלמין בגלל עניין טומאת הרוחות ששוכנות במקום
כזה. התפיסה הזאת איננה מקובלת בעולם היהודי, ולראיה האלפים הרבים שעולים לקברו
של רבי שמעון בר יוחאי במרון בכל ל"ג בעומר ולקברות בני משפחה וצדיקים, וזאת
תופעה שתופסת מקום חשוב בחיי היומיום של היהודים. עם זה, הרעיון שלא להיטמא,
כפי שהוא מוצג במצווה המיוחדת לכהנים בפרשת השבוע, צריך לתת לנו לפחות חומר למחשבה.
המנהג להתפלל בקברות צדיקים מושרש עמוק בחיי היהודים מאות שנים. גם בעניין
זה הזהירו אותנו הרבנים שלא להתפלל למתים ולבקש את עזרתם אלא רק להשתמש
בהשראה הרגשית של הביקור כדי להתפלל לקב"ה עצמו ביתר שאת. קשה לקבוע אם
ההמון שעולה לקברים דרך קבע מסוגל להבין גבול דק כזה ותפיסת עולם מתוחכמת
כזאת. מבחינה פסיכולוגית, ביקור בקברות בני משפחה או בקברי צדיקים מאפשר
לאדם לשמור על קשר מיוחד עם אלה שהלכו לעולמם. יש סיבה טובה ואפילו הצדקה
למנהג המושרש בקרב היהודים לעלות לקברות מתיהם, ונראה שהיא חזקה יותר
מההתנגדות להיטמאות שלא לצורך.
עם זאת, אפילו היום הכהנים נמנעים מלהתקרב לבתי עלמין או לגופות מתים. כך נשמר
מעמדם המיוחד בעולם היהודי, בשמירת המצווה הזאת כפי שהיא מפורטת בפרשת השבוע.
עליהם להימנע מטומאה שלא לצורך, כמו מגע עם המת, מאחר שעליהם לשאת את ידיהם
ולברך את העם, והברכה שלהם צריכה לנבוע מתוך טוהר וקדושה, מתוך החיים עצמם
ומהתחדשותם. זה התפקיד המיוחד, האתגר והמשימה שקיבלו הכהנים בעם ישראל.
שבת שלום
רבי ברל ויין
