Printer Friendly
1984
התפרסמו באחרונה שני ספרים חדשים, האחד של פאט ביוקנן והשני של ניקולס בייקר, שהופכים את מלחמת העולם השנייה על פיה. שני הספרים טוענים שבמלחמת העולם השנייה אשם בעצם וינסטון צ'רצ'יל כשהתעקש וסירב להיענות לתביעות "הסבירות" של היטלר באירופה. בייקר הוא פציפיסט בכל רמ"ח איבריו שאיכשהו מאמין שהתנחמדות לנמר מפחיתה את תאבונו. בעולם סוריאליסטי שבו גם המגן וגם התוקף אשמים באותה מידה, צ'רצ'יל אשם לא פחות - אם לא יותר - מהיטלר בחורבן אירופה בעקבות המלחמה.
אין ספק שמכאן לא קשה ל"רודפי השלום" שונאי היהודים (על אף שחלקם חיים בישראל והם בעצמם יהודים) לקפוץ ולהגן על החמאס כאילו היה הקורבן ולגנות את מדינת ישראל כבריון שאיננו מורשה להגן על עצמו. מדיניות הפיוס של צ'מברליין כלפי היטלר נתפסת כנכונה, והטעות היחידה של צ'מברליין הייתה נכונותו להגן על גבולות פולין מפני התקפה גרמנית. אילו המשיך במדיניות הפיוס כלפי היטלר, מלחמת העולם השנייה הייתה מצומצמת יותר ואולי נמנעת לגמרי.
הספר וטיעוניו היו מגוחכים לגמרי אלמלא היחס הרציני שלו זכו מכל כך מבקרי ספרים ואנשי אקדמיה. לא נדיר שבעולם האקדמיה אנשים לא מצליחים להבדיל בין שחור ללבן. תזות ועבודות מלומדות רבות נכתבו כדי להוכיח שהטענה המגוחכת הזאת בעצם נכונה, ובסופו של דבר אנשים רבים שאמורים לדעת שזאת לא האמת אימצו אותה ברצינות.
פאט ביוקנן, שהיה פעם כותב הנאומים של ריצ'רד ניקסון ומועמד קבוע של הימין הקיצוני לנשיאות ארה"ב מפורסם בסלידתו מפני יהודים ובשנאתו כלפי מדינת ישראל. ההשקפה של ביוקנן על מלחמת העולם השנייה היא שזאת הייתה "מלחמה יהודית". היהודים רצו שהיא תפרוץ ועודדו את המערב, קרי, את צ'רצ'יל ורוזוולט, להילחם בהיטלר. גם כאן צ'רצ'יל הוא הנבל העיקרי של המלחמה. התוקפנות שלו בדיבורים ובמעשים נגד היטלר לא השאירה למנהיג הנאצי המסכן בררה אלא לכבוש את צרפת ואת מערב אירופה כדי להגן על גרמניה ועל עצמו מפני התוקפנות הבריטית. מלחמת השמד של היטלר נגד היהודים לא ממש קיימת בספרים האלה, כמובן. יש רמיזה בספר שהיהודים בעצם קיבלו את המגיע להם, אף שרשעותם ופשעיהם לא מפורטים או מוסברים.
אורוול בוודאי היה מבין ומעריך את המדינאים האלה ואת טיעוניהם. הם מתאימים בדיוק להלך הרוח של העיוורון שהוא תיאר בצורה מבריקה כל כך בספרו "1984": טוב הוא רע, שחור הוא לבן, ורשע הוא טוב ותמים. אנחנו חיים בעולם מוזר ומסוכן! מצד אחד זה קורע לב, ומצד שני זה פשוט לא נתפס.
ישראל שוב יצאה למלחמה השבוע. איש לא רצה מלחמה, אבל היא באה עלינו לא מרצון ולא מתוך בחירה. אין עם שהיה מסכים לסבול התקפות מתמשכות על עריו ואזרחיו לפרק הזמן שישראל סבלה. עכשיו, מטבע הדברים, כל "שוחרי השלום" מתנפלים על ישראל. הם רוצים "הפעלת כוח מידתי", כאילו יש חיה כזאת בעולם. העובדה שישראל מצליחה להכות את החמאס מכות קשות ולהמיט עליו חורבן בוודאי מראה, לפי אותם אורווליאנים, שהיא משתמשת בכוח לא מידתי. החמאס וישראל ראויים ליחס שווה, במקרה הטוב, בכל הנוגע לאמות מידה מוסריות של טוב ורע. ארגון טרור שנשבע להשמיד את מדינת ישראל נתפס כראוי לתמיכה ולאהדה. שחור הוא אכן לבן.
אומות העולם שפכו מיליארדי דולרים כדי לסייע לפלשתינאים ולא השיגו דבר. כל מנהיגי הפלשתינאים הם ברני מאדוף בריבוע. למרות זאת, זעקות העולם עדיין מהדהדות באהדה מדומה וארנקיהם מלאים בסיוע מתמשך לכנופיית שונאים ומחבלים זו.
ג'ורג' אורוול היה מבין את כל זה היטב ולא היה מופתע כלל וכלל. 1984 עדיין כאן.
