Printer Friendly
משפטים
Printer Friendly
מערכת משפטית טובה מורכבת בהכרח משני חלקים. האחד הוא החוק עצמו, הכללים שמסדירים את ההתנהגות של בני האדם בחברה ונאכפים על ידי רשויות החוק המתאימות והמיועדות לכך. החלק השני הוא מערכת הערכים המוסרית הנעלה יותר שקובעת את כללי ההתנהגות של בני האדם והחברה ככלל. אם החוקים והכללים הם הגוף של המערכת המשפטית, מערכת הערכים והצווים המוסריים שמתלווה לחוקים האלה היא הרוח והנשמה של אותה מערכת. בהכללה אפשר לומר שהתורה שבכתב מייצגת את הגוף של מערכת המשפט, ואילו התורה שבעל-פה שנלווית אליה היא הרוח של החוקים, חיי החברה וכללי ההתנהגות של העם היהודי. התורה שבעל פה מפרשת את התורה שבכתב ומשלימה אותה במידה מסויימת אופן ממתן ומאזן, ושתי המערכות אלוקיות במקורן.
מסיבה זו ברור לגמרי איך בהלכה היהודית "עין תחת עין", למשל, פירושו החובה תשלום פיצוי כספי לקורבן הפגיעה, ולא עקירת עינו של הפוגע כעונש על התנהגותו. בתלמוד ישנן דוגמאות רבות להשפעה המוסרית המכריעה שיש לתורה שבעל-פה כאשר מיישמים אותה על דברי התורה שעלולים להתפרש אחרת כמבינים אותם הבנה מילולית פשוטה.
חכמי התלמוד לימדו אותנו שיש אפילו רובד שלישי להלכה היהודית, רובד שעל פיו מתנהגים אלה שמבקשים להיחשב צדיקים בעיני אלוקים ואדם - הרעיון של "לפנים משורת הדין", לעשות יותר ממה שהתורה שבכתב או אפילו בעל-פה דורשת מאתנו. לכן כשאנחנו לומדים את פרשת השבוע, את החוקים והמשפטים, יש לזכור תמיד את התמונה הכוללת של ההלכה היהודית על כל רבדיה, ולא לאמץ בעיוורון רק את המשמעות המילולית של הדברים שתורה בפרשה שלנו אומרת בנושא מסוים.
בכל הדורות היה התהליך של הפסיקה ההלכתית מורכב מהיכולת הזאת לראות את היער ולא רק את העצים, להתמודד עם בני האדם שמעורבים בעניין ולא רק עם הספרים והתקדימים שנוגעים לסוגיה הנדונה. כל סוגיה הופכת לנושא לדיון ולוויכוח, שבו מוצגים טיעונים בעד ונגד ומקורות שמחזקים או סותרים. עצמאות מחשבתית ופתרונות יצירתיים הם סימן ההיכר של ההיסטוריה של השו"ת הרבניים בשאלות הלכתיות. יש סוגיות שהוכרעו לכאורה במתן עדיפות לרוח הדברים על פני לשון החוק הפשוטה. יש שו"ת מפורסם של הרב חיים רבינוביץ' מוולוז'ין שהתיר לאישה שבעלה נעלם להינשא שוב, אף שההוכחה למותו לא הייתה חד-משמעית. הוא כותב שם שהוא "הגיע להסדר עם אלוקים", הסדר שמתיר לה להינשא שוב. אין זו אלא דוגמה אחת מיני רבים, ממקרים דומים רבים שפזורים בכל השו"ת, להתחשבות במרכיב החיוני של רוח הדברים בנוסף להבנה המילולית שלהם ולתקדימים הקיימים במאמץ להגיע לפרשנות הנכונה של ספרי ההלכה הקדושים שמסדירים את חיינו כיהודים.
שבת שלום,
מערכת משפטית טובה מורכבת בהכרח משני חלקים. האחד הוא החוק עצמו, הכללים שמסדירים את ההתנהגות של בני האדם בחברה ונאכפים על ידי רשויות החוק המתאימות והמיועדות לכך. החלק השני הוא מערכת הערכים המוסרית הנעלה יותר שקובעת את כללי ההתנהגות של בני האדם והחברה ככלל. אם החוקים והכללים הם הגוף של המערכת המשפטית, מערכת הערכים והצווים המוסריים שמתלווה לחוקים האלה היא הרוח והנשמה של אותה מערכת. בהכללה אפשר לומר שהתורה שבכתב מייצגת את הגוף של מערכת המשפט, ואילו התורה שבעל-פה שנלווית אליה היא הרוח של החוקים, חיי החברה וכללי ההתנהגות של העם היהודי. התורה שבעל פה מפרשת את התורה שבכתב ומשלימה אותה במידה מסויימת אופן ממתן ומאזן, ושתי המערכות אלוקיות במקורן.
מסיבה זו ברור לגמרי איך בהלכה היהודית "עין תחת עין", למשל, פירושו החובה תשלום פיצוי כספי לקורבן הפגיעה, ולא עקירת עינו של הפוגע כעונש על התנהגותו. בתלמוד ישנן דוגמאות רבות להשפעה המוסרית המכריעה שיש לתורה שבעל-פה כאשר מיישמים אותה על דברי התורה שעלולים להתפרש אחרת כמבינים אותם הבנה מילולית פשוטה.
חכמי התלמוד לימדו אותנו שיש אפילו רובד שלישי להלכה היהודית, רובד שעל פיו מתנהגים אלה שמבקשים להיחשב צדיקים בעיני אלוקים ואדם - הרעיון של "לפנים משורת הדין", לעשות יותר ממה שהתורה שבכתב או אפילו בעל-פה דורשת מאתנו. לכן כשאנחנו לומדים את פרשת השבוע, את החוקים והמשפטים, יש לזכור תמיד את התמונה הכוללת של ההלכה היהודית על כל רבדיה, ולא לאמץ בעיוורון רק את המשמעות המילולית של הדברים שתורה בפרשה שלנו אומרת בנושא מסוים.
בכל הדורות היה התהליך של הפסיקה ההלכתית מורכב מהיכולת הזאת לראות את היער ולא רק את העצים, להתמודד עם בני האדם שמעורבים בעניין ולא רק עם הספרים והתקדימים שנוגעים לסוגיה הנדונה. כל סוגיה הופכת לנושא לדיון ולוויכוח, שבו מוצגים טיעונים בעד ונגד ומקורות שמחזקים או סותרים. עצמאות מחשבתית ופתרונות יצירתיים הם סימן ההיכר של ההיסטוריה של השו"ת הרבניים בשאלות הלכתיות. יש סוגיות שהוכרעו לכאורה במתן עדיפות לרוח הדברים על פני לשון החוק הפשוטה. יש שו"ת מפורסם של הרב חיים רבינוביץ' מוולוז'ין שהתיר לאישה שבעלה נעלם להינשא שוב, אף שההוכחה למותו לא הייתה חד-משמעית. הוא כותב שם שהוא "הגיע להסדר עם אלוקים", הסדר שמתיר לה להינשא שוב. אין זו אלא דוגמה אחת מיני רבים, ממקרים דומים רבים שפזורים בכל השו"ת, להתחשבות במרכיב החיוני של רוח הדברים בנוסף להבנה המילולית שלהם ולתקדימים הקיימים במאמץ להגיע לפרשנות הנכונה של ספרי ההלכה הקדושים שמסדירים את חיינו כיהודים.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
