Printer Friendly
תרומה
התיאור המפורט של המידות ושל החומרים לבניית המשכן כפי שהם מפורטים בפרשת השבוע בוודאי נושא בחובו חשיבות קוסמית גדולה גם אם בלתי ברורה. שאלת תכליתם של אלפי הפרטים שנכללים בתורה בעניין זה היא שאלה ששואל כל אדם שלומד תורה. התשובות שמוצעות אמנם רבות, אך מעטות מהן משביעות רצון באמת. לכן העניין נשאר בעצם תעלומה. זאת דוגמה לחידתיות המתמשכת של הבורא וליכולת המוגבלת של ברואיו להבין את דרכיו ואת מצוותיו.
אולי הדבר הזה עצמו הוא המסר הכי גדול וחזק שאפשר ללמוד מפרשת השבוע. הקב"ה לא צריך שנבנה מבנים לעבודתו. נביאי ישראל מדגישים את הנקודה הזאת חזור והדגש. עם זאת, הבניין והפרטים המדויקים על דרך בנייתו ומידותיו הם חלק מעבודת האל של עם ישראל. המסתורין שיש בעניין הזה והקושי של ההיגיון האנושי להכיל ולהבין את כל הנושא הזה הם הלקח שאנחנו למדים מהפרשה הזאת. בני האדם תמיד ניסו ליצור אלים בדמותם, אלים אנושיים שאנחנו יכולים לזהות ושאיתם אנחנו מסוגלים לשאת ולתת. אך התורה קובעת שההיפך הוא הנכון: בני האדם נוצרו בצלם האל ובדמותו, כביכול, ובכל הדורות המאמץ להגיע להבנת הדמות הזאת הייתה מרכז הקיום של האדם ולבה של ההיסטוריה האנושית. תעלומת המשכן היא חלק מאותו ניסיון "לראות" את האל ולהבין את טיב היחסים שלנו עם הבורא.
בבניית המשכן יש גם שותפות, כביכול, בין הקב"ה לעם ישראל ולאנושות בכלל. המשכן דורש מבני האדם להשקיע מאמץ ומשאבים. אנשים היו צריכים לתת מרצונם חומרי גלם יקרים ולתרום מכישרונם וממרצם לפרויקט בניית המשכן. מעצם המלאכה הזאת אפשר ללמוד על הקשר שבין הקב"ה לעם ישראל. כשיש תנועה שנובעת ממשהו טוב ורוחני מצדנו כאן, בעולמות התחתונים, תהיה תגובה מקבילה גם בעולמות העליונים. זה המשל הידוע שמוצג בפסוק בתהילים שאומר שהקב"ה הוא "צלך על יד ימינך". כמו שכאשר אדם מזיז את יד ימינו, הצל שלה זז עמה, כך גם המעשים שלנו עלי אדמות מזמנים תגובה ותנועה דומה בשמים. זה גם מקור דברי חז"ל שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. המידות וההוראות שמפורטות בתורה לבניית הבית המקדש שלנו, עלי אדמות, נועדו לוודא שהוא יתאים בדיוק לבית מקדש שלמעלה, שאותו הוא אמור לחקות. זה ביטוי נוסף לשאיפה שלנו כבני האדם לחקות, כביכול, את הבורא בכל דרך, במעשים ובערכים. המשכן עומד כסמל ליחסים הסימביוטיים האלה שבין הקב"ה לבני האדם, שהם כשלעצמם אקסיומת יסוד ביהדות ובחיים היהודיים.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
