Printer Friendly
ויחי
לקחי ספר בראשית
הסיום של ספר בראשית לא רק משלים לנו את התמונה של מייסדי העם היהודי, האבות והאמהות, אלא גם, במידה רבה, מסיים את החלק הסיפורי הצרוף של התורה. יש מעט מאוד מצוות או חוקים בחומש הראשון של התורה. מעתה והלאה, התורה אמנם ממשיכה לספר את הסיפור של ראשית קיומו וחייו של העם היהודי, אך היא מתפתחת והופכת לספר חוקים שמפרט את המצוות שהבורא נתן לעם ישראל.
אם כן, מה תכליתו של אותו סיפור ממושך על ראשית ימיו של העם הזה? זאת בעצם מהות השאלה שרש"י מצטט בתחילת הפירוש שלו לתורה, "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם". למה לא התחילה התורה במצווה הראשונה בעניין הירח החדש? רש"י משיב שם מדוע התורה פתחה בסיפור הבריאה, אבל עדיין אפשר לשאול מדוע התורה ממשיכה לספר על החיים האישיים של אבותינו. לשאלה הזאת השיבו חז"ל כשאמרו "מעשי אבות סימן לבנים", האירועים שקרו לאבותינו הם סימן לאירועים מאוחרים יותר שיקרו לצאצאיהם. מאחר שאת הרעיון הזה אפשר לאמת רק לאחר מעשה, מפני שרק אחרי שהאירועים יקרו לדורות מאוחרים אפשר יהיה לומר עליהם שהם נחזו מראש באירועים שהתרחשו לאבותינו, אין בזה תשובה של ממש לשאלה. חשוב שנדע שאירועים שאי אפשר להסביר בדרך אחרת משתלבים איכשהו בדפוס הקיים, אך אילו לקחים ספציפיים אפשר ללמוד מהסיפור המפורט על חיי אבותינו?
אין ספק שיש לקחים כלליים על החיים היהודים שאפשר להפיק מסיפורי חומש בראשית. אולי אחת הסיבות שהתורה מכבירה במילים ובתיאורים בספר הנצחי הזה היא כדי שנלמד את הלקחים הכלליים האלה. אחד הלקחים האלה הוא שהחיים היהודיים אינם קלים. להיות מיעוט קטן ובכל זאת לשמור על זהות ייחודית זאת לא משימה קלה, לכן התורה מספרת לנו בפרוטרוט על המאבק של אבותינו לשמור על זהותם.
עוד לקח חשוב הוא שאין בחיים ערובות, בייחוד בכל הנוגע לילדים. ישמעאל ועשיו הם דוגמאות מרכזיות לאמת המטרידה הזאת.
עוד לקח שאנחנו למדים הוא שבלי סובלנות וקבלה של השקפות שונות ואנשים בעלי אישיות שונה, שתמיד יהיו חלק מהחברה היהודית, עלולים לקרות דברים איומים לעם היהודי כולו. ראו את סיפור יוסף ואחיו.
לקח נוסף הוא שעמים אחרים תמיד יעמידו בסכנה את הקיום היהודי, לעתים קרובות במעשי אלימות ובכוונות רצחניות. נמרוד, אבימלך, פרעה, לבן, שכם ועשיו הם רק דוגמאות אחדות לעניין זה. כל אבותינו נאלצו להתמודד עם שנאה, קנאה, וצביעות מצד סביבתם.
עוד לקח שאנו למדים הוא על כוחו של הפרט וכוחו של הרעיון. אברהם ושרה שינו, לבדם כמעט, את העולם כשהפיצו את רעיון המונותיאיזם. התורה גם מוסיפה ומלמדת לנו שגם גלויות "טובות", כמו הגלות בארץ גושן שבמצרים, יכולות להפוך לפחות טובות.
כל הלקחים האלה חיוניים לקיום היהודי. נעשה בחכמה אם נהרהר בהם וניישם אותם בחיינו כפרטים וכחברה.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
