Printer Friendly
לך לך
השאלה הברורה שמטרידה אותנו כשאנחנו קוראים את הפרשה הזאת, או כשאנחנו חושבים על אברהם אבינו באופן כללי היא, מדוע הצליח אברהם כל כך להשפיע על בני דורו ועל כל הדורות הבאים אחרים, ואילו בידיו של נוח הצדיק שקדם לו לא עלה הדבר. התשובה הברורה לשאלה המתבקשת הזאת היא, לדעתי, שאברהם היה איש של אנשים. הוא לא בנה תיבות וגם לא הזהיר מפני אסונות קרבים. השיטה שלו להפצת המונותיאיזם והטוב בעולם הייתה בדוגמה אישית, בכך שהוא עצמו היה איש טוב להפליא. אנשים מגיבים לאנשים. כל אדם שעסק בגיוס תרומות למטרה טובה כזאת או אחרת מודע לכך שאנשים תורמים בעיקר בגלל היחסים שלהם עם האדם שמייצג את המוסד או המטרה, ופחות בגלל המטרה או המוסד עצמו. גם כאן בני אדם מגיבים לבני אדם. אברהם ושרה היו אנשים למופת ולכן אנשים הטו להם אוזן והגיבו לרעיונות ולמסר שלהם.
כל התנועות הגדולות בהיסטוריה היהודית החלו על ידי אנשים והפכו לפופולאריות בזכות האנשים שייסדו אותן ועמדו בראשן. די, למשל, להסתכל על ייסוד תנועת החסידות לפני 300 שנה ועל תנועת המוסר לפני מאתיים שנה, תנועות עם רעיונות מרתקים ומרחיקי לכת, אך הפופולאריות שלהן הייתה מבוססת אך ורק על היחסים של הקהל הרחב עם מנהיגי אותן תנועות. הבעל שם טוב וחסידיו, רבי ישראל ליפקין מסלנט ותלמידיו הם שהפכו את התנועות האלה להצלחה בתקופתם, בזכות יכולתם להתחבר לאנשים, כאדם לאדם וגם באופן רחב יותר.
לאברהם היתה אמונה ללא גבול ביכולת הפנימית של בני האדם לעשות טוב. אפילו כשהוא מתמודד עם התושבים הרשעים של סדום ועמורה, בפרשה הבאה, הוא משוכנע שאפילו באוכלוסייה הרשעה הזאת יש טוב עמוק בפנים. אולי הוא לא מציאותי, בהתחשב בתוצאות המעשיות, אבל זה טבעו של האיש וזאת נטיית לבו. הלהט הטבעי שלו ודאגתו לזולת הן התכונות שהביאו, בסופו של דבר, לכך שאפילו אנשים שלא התלהבו מהרעיונות שלו הכריזו "נשיא אלוהים אתה בקרבנו".
אברהם התמודד עם אכזבות ותסכולים רבים בחייו הארוכים. בעיות משפחתיות, סכסוכים ומלחמות היו מנחת חלקו עלי אדמות. במסכת אבות חז"ל לימדו אותנו שאברהם התנסה בעשרה ניסיונות, ובזכות האמונה וטוב הלב שפיתח כל חייו הצליח לעמוד גם בכל הניסיונות האלה, קשים ככל שהיו. במחשבותיו ובמאמציו הוא התייחס לכל העמים והלאומים, ולכן הפך לאב המון גויים. על אף שהעם היהודי הוא קבוצה מסוימת ואפילו קרתנית של בני אדם, גם מאתנו התורה תובעת השקפה אוניברסאלית. זאת ירושה מאברהם אבינו שמשקפת את הדאגה, כביכול, של הקב"ה לכל ברואיו. לכן התורה דורשת מאתנו למדוד את עצמנו בחיינו האישיים לפי קנה המידה שקבעו אברהם ושרה, מייסדי אומתנו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
