Printer Friendly
ניצבים וילך
משה המנהיג הנצחי
משה כבר לא יכול להנהיג את בני ישראל. הוא מספר לנו שכבר אין לו רשות לצאת ולבוא. האיש, שעיניו לא כהו אפילו במותו, נשאר בלי כוחותיו העל-אנושיים ונכנע למוות שממתין לכולנו. ברגע הזה משה איננו שוקע בעצמו ואיננו סוקר בפרוטרוט את ההישגים בחייו או את האכזבות שהיו מנת חלקו. הוא לא מביע שום חרטה ולא משמיע שום קובלנה. הוא לא מתייחס לאלה שרדפו אותו, פגעו בגאוותו או פקפקו בדבריו.
תחת זאת, הוא מתמקד אך ורק בעתיד של העם היהודי. הוא מציין שהכישלונות של בני ישראל בעתיד יובילו אותם לאסון ולתבוסה, אך לעולם לא לחורבן מוחלט.
הוא מזהיר אותם שלא ליפול למלכודת של אימוץ רעיונות ומנהגים חדשים רק למען השינוי והחידוש.
הוא מבהיר היטב שבברית של עם ישראל עם הקב"ה והתורה אין שום סעיפי יציאה או ביטול. הקשר הוא נצחי.
הוא רואה את העתיד וממשיך להביט קדימה אל הדורות הבאים ואל האתגרים הצפויים. עד הסוף הוא נשאר המנהיג ולא ההיסטוריון, המורה ולא רק המתבונן. האופטימיות הפנימית שמשתמעת מרוח הדברים האלה, אופטימיות שנשמרת גם לנוכח בעיות לא ידועות או כישלונות של העם היהודי, היא מה שמאפיין את יחסיו של משה עם בני ישראל ואת הנהגתו לעם ישראל על כל דורותיו. לכן "לא קם כמשה עוד" בכל ההיסטוריה היהודית.
התורה אומרת לנו "וילך משה", ומיד אחר-כך כתוב שמשה אמר "לא אוכל עוד לצאת ולבוא". אז מה נכון? האם משה הלך ויצא ובא, או שהוא נשאר ספון בביתו ופאסיבי? ברור שחוסר היכולת של משה לצאת ולבוא מתייחס למגבלות הגופניות שהיו לו בימיו האחרונים עלי אדמות. אבל "וילך משה" מתייחס להנהגה הרוחנית ולחזון המוסרי שהוא הנחיל לבני ישראל, שלא נס ליחו, חזון נשאר חיוני ופעיל בכל הדורות, גם אחרי שמשה הלך לעולמו.
נדיר שמנהיגות והשראה נשפטים לפי אמות מידה גופניות. פרנקלין רוזוולט חלה בפוליו לפני שנבחר לנשיא ארצות הברית. אין ספק שהוא נחשב לאחד הנשיאים הכי חזקים והמשפיעים בתולדות אמריקה, על אף שפיזית הוא לא היה מסוגל "לצאת ולבוא". אם אנחנו מצליחים לראות את האמת הזאת בחייהם של אנשים "רגילים", כמו רוזוולט, על אחת כמה וכמה שזה ברור בחייו ובהישגיו של משה העל-אנושי.
מהצורה הדקדוקית של הפועל "וילך" משתמע שמשה לא רק הלך פעם אלא שמשה עדיין הולך. העם היהודי עדיין מקבל הדרכה מתורת משה, והמורשת הרוחנית שהוא השאיר לנו ממשיכה ללמד אותנו ולתת לנו השראה. כל זמן שיש יהודים בעולם, משה יוסיף "לצאת ולבוא" בלב ובמחשבה של העם היהודי.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
