Printer Friendly
כי-תבא
החלק העיקרי של הפרשה עוסק בתיאור האסונות שיהיו מנת חלקו של העם היהודי בשנים הארוכות של הגלות והרדיפות. התורה מתארת אותם כסוג של כפרה שיעבור העם הנבחר במידה שהחליט לחקות את עבודת האלילים ומעשי התועבה של החברה הכללית. אך כשהגלות של עם ישראל התארכה למאות ואף אלפי שנים, החלו היהודים להרגיש שהעונש קצת מופרז ביחס לחטא. לפיכך הוצעו הסברים אחרים לאורך הגלות ולסבל הרב של עם ישראל בגלות.
התלמוד עצמו, מאות שנים אחרים חורבן בית שני, אומר שפיזור העם היהודי בעולם כולו נועד לאפשר לגויים שרוצים להסתפח לעם ישראל ולהתגייר לעשות זאת. אחרים אמרו שהתפוצה של עם ישראל בעולם נועדה להנחיל את ערכי היהדות גם לעולם הלא-יהודי, שבאמצעות הגלות המרה יוכל העם היהודי להגשים את ייעודו ולהיות אור לגויים.
המשך קיומו של העם היהודי גם בתנאי הדיכוי הקשים של הגלות עורר שאלות בעולם הנוצרי. לכן נולד שם הרעיון של "עם עֵד", תפיסה שאומרת שהעם היהודי ממשיך להתקיים כדי שיהיה עד לבואו של המושיע הנוצרי, ובסופו של דבר גם הוא יתנצר. כך הקימה הכנסייה את מוסד "יהודי האפיפיור", יהודים שקיבלו הגנה מפני שהיה צורך שהם יישארו בחיים כדי להיות עדים.
למרות כל זאת, ברור שכל מילה בתורה בעניין גורל העם היהודי בגלות, התגשמה, התגשמה כפשוטה, לא כמשל. כמו שאמר הרמב"ן, מדהים שספר שנכתב אלפי שנים לפני שהאירועים התרחשו תיעד את אותם האירועים בצורה אמיתית ונאמנה.
יש בכך משום נחמה, מפני שאם האסונות שמתוארים בפרשה אכן התקיימו כלשונם, אין ספק שגם הגאולה והברכות שמתוארות בפרשה יתקיימו כלשונן. חלקן הפכו למציאות כבר בימינו, עם קיבוץ הגלויות של עם ישראל במולדתו היהודית. ברכות אחרות עדיין בתהליך התהוות.
התורה מעולם לא קצבה זמן לגלות או לגאולה. לקב"ה יש חשבון משלו ששום אדם אינו מסוגל להבין או לדעת. מסיבה זו התנגדו חכמינו תמיד לכל מחשבי הקיצין שניסו לקבוע מתי תבוא הגאולה או יגיעו ימות המשיח. תאריכים רבים נחזו כמועדי הגאולה במאות שנות הגלות של עם ישראל, אך כולם באו וחלפו והגאולה טרם התגשמה במלואה. עם זאת, התקווה שלנו לגאולה והאמונה שתבוא באחרית הימים לא דעכו מעולם. התפילה "לשנה הבאה בירושלים" התגשמה. בשנה הבאה בירושלים הבנויה והשלווה - זה מה שממתין לנו בכנפיה של הדרמה שנפרשת עכשיו לנגד עינינו ממש.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
