Printer Friendly

בהר

המצווה הפותחת את פרשת השבוע עוסקת בשמיטה, שנת השבתון לארץ, שבה אנחנו מניחים לאדמה ולא מעבדים אותה, או מבצעים כל עבודה חקלאית רגילה. מפרשי התורה המסורתיים מדגישים שעל אף שהאדמה והחקלאי מרוויחים בטווח הרחוק משנה של חוסר פעילות, לא זאת היתה הסיבה למצווה זו. תמיד יש יתרונות צדדיים שבאים מקיום מצוות התורה, אבל אלה לעולם אינם הסיבות למצווה עצמה.

הדבר העיקרי שאנחנו למדים משנת השמיטה הוא הקשר הברור שלה ליום השבת. כמו שאחרי כל שישה ימים בא יום של קדושה ומנוחה, כך גם השנה השביעית מביאה עמה שבתון, שנה של מנוחה לאדמה ולעובדיה. אם נמשיך בהשוואה המתבקשת שבין שני השבתונים האלה, כפי שהשבת נועדה להזכיר לנו את בריאת העולם, גם שנת השמיטה מעידה על כוחו הכול-יכול של הקב"ה ועל נוכחותו בכל ענייני האדם. שכן הבסיס לכל אמונה יהודית ותורנית היא ההכרה של האדם בתפקיד שממלא האל בחיינו והכרה בצורך וביכולת של האל להורות לנו איך לחיות את חיינו. מאחר שהשבת הופכת לפעמים לדבר מובן מאליו, מפני שהיא כבר חלק קבוע ורגיל בקיומנו, באה שנת השבתון לטלטל אותנו, להוציא אותנו מהאדישות ולהביא לכך שנכיר בברור שוב בשלטונו של האל עלינו.

שנת השמיטה תמיד היתה מבחן קשה לאמונה של העם היהודי. אפילו בימי המקדש נראה שהמצווה הזאת מעולם לא התקיימה במלואה. יש סיבות רבות להקלות בקיום מצוות השמיטה, והבולטת שבהן היא שקיומה נראה בלתי מעשי. התורה מבטיחה שגשוג בזכות קיום מצוות השמיטה, אך האנשים פחדו מהצד המעשי של קיום שנת השמיטה כהלכתה.

גם בימינו מצוות שמיטה היא נושא שנוי במחלוקת שפיתרונות הלכתיים מגוונים מוצעים לו ונהוגים בו, אך כולם עוקפים למעשה את הקיום האמיתי של המצווה עצמה. נראה שהמצווה נועדה לחברה מאמינה יותר מזו שהצלחנו עד כה לבנות. עם זאת, האתגר שמציבה מצוות השמיטה עדיין נוכח בכל מקום בחיים היהודיים. כל זמן שאין איזון הולם בין המאמץ האנושי והאמונה האולטימטיבית באל הכל-יכול, אנחנו נשארים חברה קצת לא מתפקדת. מצוות השמיטה מזכירה לנו את התלות שלנו בקב"ה ובגורמים שהם מחוץ לכוחו ולשליטתו של האדם. היא מאלצת אותנו לחדש את עדות השבת השבועית בדבר בריאת העולם והנהגתו. גם אם איננו מסוגלים לקיים את מצוות שמיטה במלואה עדיין, הרעיון שעומד מאחוריה תובע מאתנו משמעת והבנה.

השבת היא היום שהוא הבסיס לקיום המצוות ביהדות. השנה השביעית, שנת השבתון, מחזקת את הבסיס הזה לקיום התורה כולה.