Printer Friendly
קדושים
ההגדרה של התורה לקדושה, לכבוד עצמי ולכבוד לזולת, לגופו של אדם ולגוף זולתו, מבוססת על היכולת לשלוט בתאוות הגוף ולתעל אותן. התורה במפורש אינה מעודדת פרישות ואינה תובעת מבני אדם אפילו שמץ של עינוי עצמי או מזוכיזם. אך היא בהחלט דורשת מאיתנו התנהגות אנושית אחראית ומאוזנת.
היא מתווה ניואנס חיוני שמקיף את כל החיים שלנו - את ההתנהגות הנפשית וההתנהגות הגופנית גם יחד. מחז"ל למדנו שבני אדם מוכנים לחטוא רק בגלל חשיבה מעוותת, סוג של אי-שפיות, אם תרצו, שחודרת לתודעת האדם ומשתלטת עליה.
היהדות תמיד ניהלה לבדה קרב לא-פופולארי נגד פריצות מינית והתנהגות מופקרת בוטה. החל מהכנענים, היוונים והרומאים, עד ההוללות שאפיינה חלק גדול מימי הביניים וכלה בגישה חסרת המעצורים וההגבלות שמאפיינת החברה המודרנית בימינו, היהדות המסורתית תמיד הוקיעה פריצות וסיפוק עצמי שלוח רסן בענייני מין.
התורה תובעה מאתנו להיות קדושים, להיבדל מהתנהגות לא מוסרית ולהתרחק מקשרים אסורים. היא תובעת מאתנו לנהוג באיפוק עצמי, לא להיכנס למצבים מסוכנים שעלולים להוביל אותנו לחטא ודורשת מאתנו להבין, שבסופו של דבר, השכל הישר צריך לנצח את הסיפוק הרגעי.
היהדות כופה עלינו עמדה שאינה פופולארית, בייחוד בחברה המודרנית של ימינו, אך עמדה שבהיסטוריה הארוכה של המין האנושי הוכחה כמתווה הנכון היחיד לחיי משפחה בריאים ומאושרים ולחברה אנושית הרמונית יותר.
אנשים רבים, בתוכם יהודים, לועגים לאמצעים שהמסורת היהודית נוקטת כדי להבטיח את קדושת החברה היהודית. עירוב של נשים וגברים בתפילות בבתי הכנסת בעולם הלא-אורתודוכסי לא הביא שום נחמה משמעותית לאותם אנשים שישבו יחד. העירוב הזה הוביל דווקא לירידה חדה בנוכחות בבתי הכנסת ובמספר המתפללים באותן הקבוצות.
הרעיון של צניעות בלבוש, בדיבור ובהתנהגות נעדר לגמרי, לצערנו, מהחיים המודרניים ואף זר להם. לא חולף יום בלי שנשמע על איזו התנהגות מינית בלתי נאותה מצד אנשים שהיינו מצפים שיידעו שלא ראוי להתנהג כך.
היהדות מטיפה להתנהגות מתגוננת ולהימנעות ממצבים שעלולים להוביל לנסיבות בעייתיות. אמצעי הגנה כאלה זוכים לקיתונות של לעג ובוז מהאנשים "המתקדמים" בעולמנו היום. אולם אנחנו עדים להשלכות הרות האסון, השלכות אישיות ולאומיות, על החיים כאשר לא ננקטים אמצעי הגנה כאלה או כאשר אנשים בוחרים להתעלם מהם.
שמעתי ממומחים לבריאות הנפש שפורנוגרפיה, בייחוד באינטרנט, היא ההתמכרות החמורה החדשה שקונה לה אחיזה בבתי הספר שלנו. זאת התמכרות שלידה התמכרות לסמים נראית מיושנת וכבר לא מלהיבה. ההגנה שמספק הרעיון הנאצל של חופש הדיבור לתופעה הזאת מאפשרת לה לעשות שמות בחברה שלנו וליצור דור שסובל מחוסר תפקוד מסוכן.
תעשיית הבידור על כל גווניה הזדהמה לבלי הכר בגלל השאיפה לפנות לתאוות החייתיות הגסות ביותר של בני האדם. למרות כל זאת, אין התורה מוותרת על דרישתה שנהיה קדושים. היא תובעת מאתנו להמשיך לשחות נגד הזרם ולהתמיד במאמץ שלנו להיות עם קדוש ומסור.
