Printer Friendly
צו
הדחף העיקרי של החיים התורניים טמון במילה "צו", כפי שאנחנו רואים בכותרת של פרשת השבוע. "צו" פירושו לצוות, לפקוד. בציווי אין כמעט מקום ליצירתיות אישית בקיום הפולחן או המצווה. הערכים של החיים התורניים באים עם ספר הוראות. וכמו שהמכשירים הטכנולוגיים הנפלאים שיש לנו היום דורשים היצמדות להוראות ההפעלה שהחברות מספקות איתם כדי שיפעלו ביעילות, בעולם הרוחני של היהדות, התורה דורשת מאיתנו היצמדות קפדנית להוראות מוגדרות. לא לחינם כל הברכות שחיברו חכמינו ושעלינו לומר לפני קיום כל מצווה, מכילות את המילה "וציוונו". גם המילה "מצווה", שלא פעם חושבים עליה בתור מעשה טוב, בעצם מתייחסת למשהו שהוא צו, פקודה לביצוע.
ההבנה הזאת שאנחנו מצווים לעשות משהו, שחובה עלינו לציית לספר ההוראות של התורה תמיד ובקפדנות, מגדירה את היהדות בכל הדורות. בעולמנו היום רבים מבקשים "לשפר" את התורה ומנסים לכתוב מדריך חדש ומשתנה תדיר בעזרת מונחים שנשמעים יפה, כמו "רלוונטי", "מתקדם", "אטרקטיבי", "אלטרנטיבי", שבהם הם משתמשים לתאר את טקסי התפילה שלהם, את מצוות התורה ואת ערכי היהדות. קו השבר בחיים היהודיים היום נותר כפי שהיה תמיד: קבלה או דחייה של תפיסת "וציוונו". אבל ההיסטוריה היהודית מלמדת אותנו שכל המשחקים עם המושג הזה אינם שורדים את התמורות שמביא הזמן ואת השינויים המתמידים בכללים של החברה האנושית. רק ספר ההוראות הישן נשאר איתן ומגן עלינו אחרי שכל האחרים נעלמים מהבמה.
רעיון הציווי מעורר בנו התנגדות באופן טבעי. בני האדם הם מרדנים מטבעם ומתנגדים לסמכות שנכפית עליהם. כבר מילדות אנחנו תובעים לעשות הכל בעצמנו, בזמן שאנחנו רוצים ובדרך שאנחנו רוצים. לכן קל לנו להבין למה התכוונו חז"ל כשאמרו על מעמד הר סיני "כפה עליהם הר כגיגית", ההר, כביכול, ריחף עליהם כאיום ונטל לא רצוי במעמד מתן תורה. בני ישראל עמדו להיות מצווים לעשות דברים בדרך מוגדרת מאד, לקבל עליהם להפוך את ערכי התורה לנעלים וחשובים יותר מהרצון, השכל ואורח החיים שלהם. הם גם הוזהרו אז שנטישת התורה ואי היצמדות למדריך ההוראות שלה יבואו עליהם קשיים ואסונות אישיים ולאומיים.
ההר עדיין תלוי מעל ראשינו, ואנחנו עדים למחיר שאנחנו משלמים בכל מיני היבטים של חיינו. שוב אנחנו חוזרים לתפיסת הציווי. הרעיון של "צו", כפי שהוא מוצג בפרשת השבוע, אינו מופנה רק לאהרן ולצאצאיו. זה חלק מהמורשת של היהדות לכל היהודים ולכל מי שרוצה רציפות יהודית במשפחתו ובעם היהודי בכלל.
