Printer Friendly

אמור

אחת הבעיות במנהיגות היא שמי שמגיע לעמדה כזאת ולחשיבות כזאת נדרש תמיד לעמוד באמות מידה גבוהות יותר של התנהגות והישגים מאלה שהיינו מצפים להם מאנשים רגילים. בפרשת השבוע התורה קובעת כללים מיוחדים וקפדניים לצאצאיו של אהרון, הכהנים בישראל. נראה שלאותה זכות-יתר ציבורית נלווית אחריות נוספת. התורה תובעת מן הכהנים דרך התנהגות מוגדרת מאוד מן הכהן כפרט וכאיש ציבור ומתארת את המעשים שעליו לעשות.

הנביא מלאכי אומר לנו אחר כך "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא". על הפסוק הזה התלמוד אומר "אם דומה הרב למלאך, תורה יבקשו מפיהו, ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיהו". אם ההתנהגות האישית והציבורית של הכהן איננה ראויה ובכך אין הוא דומה למלאך ה', אין ללמוד ממנו.

בהיסטוריה הארוכה של העם היהודי, גם בימי בית ראשון וגם בימי בית שני, היו כהנים גדולים צדיקים שהיו כמלאך ה', והיו גם כאלה שחטאו והמיטו חרפה על מעמדם הרם בהתנהגות בלתי מוסרית. היו כהנים גדולים צדוקים שהתכחשו לעצם הקדושה בתפקידם, והיו כהנים גדולים צדיקים, כמו שמעון הצדיק, שהוכיחו את עצמם כמושיעי ישראל בתקופות קשות ובנסיבות מסוכנות. לכן, במידה רבה, המצב של עם ישראל, לטוב או לרע, תלוי בכהן הגדול, בהתנהגותו ובהתייחסותו לדברים.

מעניין לציין שהתורה בפרשת השבוע קובעת כללים רבים בדבר ההתנהגות של הכהנים בחייהם הפרטיים. לכאורה, בשום מקום אין התורה עוסקת בסוגיות של מדיניות ציבורית או הכוונה לאומית שבהן הכהנים אמורים להנהיג את עם ישראל. התורה מניחה שאנשים שמתנהגים בקדושה וביושר בחייהם הפרטיים יהיו אנשים שהשכינה תשרה עליהם ותסייע להם כשיצטרכו לקבל החלטות מכריעות בנוגע למדיניות הציבורית של העם היהודי.

שמעון הצדיק הציל את הקהילה היהודית בימיו מהשמדה על ידי אלכסנדר מוקדון באמצעות משא ומתן פיקחי ומוצלח. הצדיק ניצח את הגדול במפגש הזה. לכן לכל אורך התנ"ך אנחנו מוצאים שמנהיגי עם ישראל נשפטים לא לפי דמותם הציבורית והחלטותיהם הלאומיות, לא לפי המלחמות והניצחונות או ההפסדים, אלא בהתאם להתנהגותם האישית, ליחסם לזולת ולמעשיהם.

בברכות ההפטרה אנחנו אומרים שהקב"ה "בחר בנביאים טובים", נביאים עם יושר אישי, כנות, מוסר והתנהגות בהתאם לחוקי התורה. אנשים רעים נפסלים מלשמש כנביאי אמת. אין אנשים מושלמים, ולכן לא יכול להיות גם מנהיג מושלם, ועם זאת, התורה תובעת מהכהנים לשאוף כל הזמן לקדושה ולשיפור עצמי. למטרה זו קובעת התורה לכהנים כללי התנהגות בחיים הפרטיים שיסייעו להם להגיע להגשמה עצמית קדושה.