תרומה
פרשת תרומה באה אחרי פרשות משפטים ויתרו. בפרשת יתרו מתואר רגע ההתגלות על הר סיני ומתן התורה לעם ישראל. בפרשת משפטים, התורה מתחילה להוסיף דינים ולמלא את הפרטים של החיים היהודיים, לקבוע את אמות המידה שאנחנו נדרשים לעמוד בהן, בייחוד בכל הנוגע לסדר החברתי ולהתנהגות האדם. בפרשת השבוע, פרשת תרומה, התורה מציגה אתגר נוסף להתנהגות האדם – מתן צדקה היכולת להעניק ממה שנראה לנו כשייך לנו.
התורה תובעת מאתנו שנהיה מסוגלים לתת לזולת, להעניק למען מטרה חשובה, לתרום לטובת הציבור ולחלוק עם הזולת את כספנו, את נכסינו החומריים. חכמי התלמוד אמרו שזה אחד ממבחני האישיות הגדולים. קמצנות, צרות עין וחוסר נכונות לתרום לזולת – כל אלה נחשבים להפרה של עקרונות התורה והמוסר. התורה שקיבלנו בסיני ציוותה עלינו שלא לגנוב, שלא לקחת מאחרים את מה ששייך להם בלי הסכמתם המפורשת. עכשיו התורה מעלה את הרף ודורשת מאתנו לתת לאנשים שמזלם שפר עליהם פחות מאתנו, או לתרום לטובת מטרות דתיות או לאומיות שמועילות לכולנו. כל זה משתמע מן הבקשה להרים תרומה שתסייע בבניית המשכן. הקב"ה יכול היה להוריד לנו משכן מוכן וחדש מן השמים. תחת זאת הוא בחר לאתגר אותנו, ובכל דור אנחנו נדרשים מחדש לבנות משכן בכוחות עצמנו ומהמשאבים שלנו. לשם כך אנחנו נדרשים להשקפה נכונה על העושר שיש לנו ועל מה שראוי לעשות בו.
מורי האהוב לתלמוד לימד אותנו לפני שישים שנה איך לקרוא את העיתון, איך לסנן את גושי הזהב הקטנים של החיים והמוסר מתוך הכמות האדירה של הפסולת שממלאת את העיתונים שלנו. בעיתון בשבוע שעבר הייתה ידיעה על שחקן בייסבול שוויתר על חוזה עם שכר של 12 מיליון דולר לשנת 2011 ופרש מהמשחק, מפני שהרגיש בכל לבו שהוא כבר לא יכול לשחק בצורה טובה וסירב לקבל שכר על אפס מעשה. מטבע הדברים, המעשה הזה לא מייצג את הרוב המכריע של הספורטאים המקצועיים שחמדנותם ותאוות הבצע שלהם מוכרת לנו היטב. הידיעה הזאת הגיעה לחדשות דווקא משום שהיא סיפור מסוג "אדם נשך כלב", אך למדתי ממנה שהלקח של פרשת תרומה עדיין מפעם בלב האדם. היכולת לוותר על כסף שלא השתכרנו ביושר הוא אחד מערכי התורה. לתת מהכסף שלנו כדי לתרום לזולת או למען בניין החברה, לצורכי חינוך תורני או לחיזוק הבית הלאומי לעם היהודי גם זה ערך גדול בתורה. אנחנו צריכים לבנות את המשכן שלנו שוב ושוב, בכל דור. הגישה של התורה לחלוקת העושר והממון שלנו היא המפתח לבניית משכן כזה.