Printer Friendly
בשלח
שירת הים הגדולה של משה ובני ישראל היא החלק המרכזי בפרשת השבוע. השירה הזאת איננה אירוע חד-פעמי בהיסטוריה. היא נשארה חלק מתפילת השחרית של היהודים בבתי הכנסת אלפי שנים. שירת הים עוסקת בכוחו של הקב"ה, בקיום הניסי תמיד של עם ישראל ובהתנהגות הבוגדנית והמרושעת של אויבי העם היהודי. כוחו של האל וגדולתו נראים כשהוא מציל את עם ישראל מאויביו, גם כשאלה חזקים מאד.
שירה הים של משה היא עמוד תומך בראשיתו של הסיפור של בני ישראל. עמוד תומך נוסף הוא השירה השנייה של משה – והפעם משה לבדו – בפרשת האזינו בסופו של ספר דברים. שירת האזינו גם חוזרת על נושאי שירת הים ומספרת על כוחו של האל הכול-יכול, על קיומו של העם היהודי כנגד כל הסיכויים ועל המשפט שבו יעמדו לדין כל אויבי ישראל. במובן זה משמיעה לנו התורה, בתחילת סיפור המסע של בני ישראל במדבר סיני וגם בסופו, מקץ ארבעים שנה, אותה השירה. גם אם המנגינה והמילים שונות, המסר של השירה לא השתנה.
אפשר לומר את זה גם על ההיסטוריה היהודית. השירה הזאת קיימה אותנו דורות רבים, גם אם המילים והמנגינה השתנו קמעה בתקופת השירה הזאת בהתאם להתרחשויות.
משה מצווה את בני ישראל ללמוד ולזכור תמיד את שירת האזינו. זאת שירת הגאולה העתידית של עם ישראל, השירה שתאיר לנו את הדרך במקומות ובזמנים אפלים.
מדוע השירה שהיהודים מכירים היטב, השירה שאנחנו אומרים שבע פעמים בכל שבוע בימי חיינו היא דווקא השירה הראשונה של משה ובני ישראל אחרי ישועת ה' בים סוף? הלקח כאן ברור, גם אם הוא נשכח לעתים. לאחר שחווינו גאולה פלאית, אפשר להאמין באמת שהיא יכולה להתרחש שוב. בתורה אנחנו למדים שבגאולה לעתיד "אראנו נפלאות" "כימי צאתך מארץ מצרים". לכן רבות ממצוות התורה, השבת והחגים, מתוארים כאמצעי עזר להזכיר לנו את יציאת מצרים. אלה שלא יכולים לזכור את העבר מתקשים להחזיק בתקווה לעתיד.
שירת הים של משה ובני ישראל נותנת תוקף לכל החוויות, היעדים והתקוות של העם היהודי. זאת תזכורת מתמדת לכוחו של האל ולהבטחה שנתן לנו שהעם היהודי יתקיים תמיד, ובסופו של דבר, אף ינצח את הרוע והרשע.
השבת הזאת היא "שבת שירה", מפני שהיא נותנת תוקף לכל השירה היהודית בכל הדורות. מחבר ספר תהילים מלמד אותנו שבשעת הגאולה תימלא "לשוננו רינה". יתכן שהמנגינה והמילים יהיו אז חדשות לנו, אך המסר בוודאי יסתמך על מה שלמדנו משירת משה ובני ישראל בפרשת השבוע הזאת.
