Printer Friendly

שמות

ביסודו של דבר, התורה לא מכינה אותנו לתיאור האירועים שמסופרים לנו בפרשת השבוע. כשעזבנו את משפחת יעקב בסוף פרשת השבוע שעבר, ויחי, בני ישראל התיישבו בארץ גושן וחיו בה מוגנים, בנוחות ובשפע. התורה לא מתארת לנו את התהליך שבו המצב הזה השתנה מקצה לקצה, עד שהם הפכו לעבדים בארץ מצרים. היא רק מספרת לנו על מלך חדש שלא ידע את יוסף, ומסיבות שאינן מוזכרות במפורש בתורה, הוא שונא את בני ישראל ורודף אותם. נראה שהתורה מלמדת אותנו כך שזה כמעט מצב העניינים הטבעי, התפתחות שצריך לצפות לה.

גלות מצרים מתחילה בצורה טובה אך מידרדרת לצער עמוק ולניסיון לרצח-עם עד שלבסוף היא מסתיימת בגאולה נסית. התורה לא עוסקת במניעים לדפוס האירועים הזה. איפה טעו בני ישראל? למה פרעה שנא אותם כל-כך? מה היו הגורמים הכלכליים או החברתיים של התקופה שאפשרו הידרדרות כזאת במעמד בני ישראל במצרים? התורה לא עוסקת באף אחת מהשאלות האלה. נדמה שהתורה רוצה שנבין שהדברים האלה מתרחשים בהיסטוריה בכלל ובהיסטוריה היהודית בפרט, באופן עיוור, ושכל ניסיון של היסטוריונים וסוציולוגים להסביר את האירועים הלא רציונאליים האלה במבט לאחור הוא חסר טעם.

כפי שציינו לעתים קרובות, כל הגלויות של עם ישראל שבאו אחרי מצרים - בבל, ספרד, צרפת, גרמניה, מזרח אירופה, המזרח התיכון המוסלמי - מתאימות באופן מצמרר לתבנית המקורית של גלות מצרים. כרגיל התורה משאירה לנו יותר שאלות מתשובות. לכן התורה נקראת ספר החיים.

התורה גם לא מכינה אותנו לקראת המפגש עם המושיע של עם ישראל, משה. היא מספרת לנו איך הוא ניצל בדרך נס מתניני היאור על ידי בת פרעה ואיך הוא גדל בחצר המלוכה. התורה מספרת שמשה מזדהה עם העבדים היהודים המושפלים, מגן עליהם ונאלץ להימלט ממצרים. אבל היא לא מספרת לנו מה קורה אתו בשישים השנים שבאו אחר-כך. הוא חוזר לסיפור כרועה במדיין, נשוי לבתו של יתרו, כהן מקומי, שבשלב הזה עדיין עובד אלילים. ברור שאלה לא קורות החיים שהיינו מצפים שיהיו למנהיג ישראל, לנביא הגדול מכולם ולמורה לאנושות כולה. מאין צמחו הקדושה והגדולה שלו? איך הם התפתחו? מי היו מוריו ומדריכיו? מה הוא חווה בשנים הארוכות שבהן חי בנפרד מעמו? התורה לא נותנת לנו שום תשובה או רמז לתשובה לשאלות האלה.

בכך היא בעצם מלמדת שהגדולה צומחת לעתים ממקורות לא צפויים, באנשים שפועלים מחוץ לחוגי הממסד המקובלים. כל החיים הם תעלומה אחת גדולה, ועל אחת כמה וכמה הסיפור היהודי, שנשאר ביסודו לא מוסבר. במובן זה זאת הכנה לכל הדברים שיבואו אחר-כך בתורה. זאת גם הסיבה שהעם היהודי, כשהוא מקבל את התורה בסיני, מתחייב לקב"ה ב"נעשה ונשמע", קודם נעשה, ואחר-כך ננסה אולי להבין. אם אנחנו מבקשים להבין תחילה, לעולם לא נגיע לשלב המעשה. יד האלקים מנחה אותנו, אך היא אינה כפופה למחשבות או להסברים הרציונאליים שלנו.