Printer Friendly
כי תצא
בפרשת "כי תצא" נמצא מספר המצוות הגדול ביותר בתורה אחרי מספר המצוות בפרשת קדושים בחומש ויקרא. מפרשי התורה דנים בשאלה למה המצוות האלה, שמופיעות בפעם הראשונה ב"כי תצא" וכולן ניתנו במתן תורה בהר סיני כמעט ארבעים שנה קודם לכן, מוצאות את מקומן בתורה דווקא כאן, בנאום האחרון של משה לבני ישראל.
הגישה לסוגיה הזאת משתנה ממפרש למפרש. יש האומרים שמאחר שרבות מהמצוות האלה קשורות למלחמות, ליישוב הארץ ולהתמסדות של העם בארץ וכו', הן מופיעות כאן, כשהחיים של בני ישראל עומדים להשתנות מקיום פלאי במדבר לחברה טבעית ונורמאלית שחיה בארץ שלה, עם כל השינויים והבעיות ששינוי קיצוני בנסיבות מביא עמו. אחרים מסתפקים באמירה שזאת דוגמה לכלל התלמודי שאומר "אין מוקדם ומאוחר בתורה", שסדר המצוות והסיפורים בתורה איננו כפוף לרצף זמנים מוגדר. ולכן, על אף שהמצוות האלה נגלות לנו בפעם הראשונה בפרשה זו, בעצם משה כבר נתן אותן לבני ישראל במדבר הרבה לפני כן. יש פרשנים אחרים מציעים הסברים אחרים לעניין הזה. על כל פנים, כל ההסברים תקפים ואינם סותרים אלה את אלה.
אם יורשה לי להעז ולהוסיף את התובנה שלי בעניין הזה, אומר את הדברים הבאים: העם היהודי עומד עכשיו להפוך לאומה ולבסס את שלטונו בארץ-ישראל. בני ישראל יצטרכו לנהל מלחמות רבות ולהילחם בקרבות כואבים ועקובים מדם כדי לבסס את זכותם על ארץ ישראל וכדי לבסס את שלטונם בחבליה. הם יזדקקו לצבא, לממשלה אזרחית, למערכת משפט, לכלכלה, לכח עבודה וכל שאר הדברים שצריך עם שבונה ישות טריטוריאלית ומבקש לבסס שלטון איתן. לנוכח הדרישות החיוניות, הדחופות ואפילו המכריעות האלה, יש חשש שבני ישראל יחשבו שהם יכולים להתעלם מהעול הרוחני של המצוות שקיבלו עליהם במדבר סיני, במקום שבו לא היו תביעות אחרות מזמנם, מכוחם וממעשיהם. הם עלולים לחשוב שעכשיו, כשיש להם עניינים דחופים יותר, קיום קפדני של המצוות איננו נדרש מהם עוד.
מסיבה זו בא משה בפרשה הזאת ובאמצע הנאום שלו לבני ישראל מזכיר להם שהמצוות והתורה הן הערובה היעילה היחידה להצלחה, גם בזמן שהם עסוקים בבניית האומה ובהגנה על הריבונות היהודית בארץ ישראל. מה שמשה אומר להם למעשה הוא: הנה עוד כמה מצוות שיעזרו לכם להצליח בבניית הארץ ובביסוס הריבונות שלכם עליה.
המסר הזה של משה רלוונטי לימינו לא פחות משהיה רלוונטי לבני ישראל שנכנסו לארץ ישראל לפני 3,300 שנה.
