דברים
החומש האחרון בתורה, ספר דברים, נקרא גם "משנה תורה", שינון, חזרה על התורה. על אף שספר דברים מכיל תיאורים של מצוות שלא הוזכרו קודם לכן בתורה, בעיקרו הוא עדיין סקירה מחודשת של הספרים הקודמים בתורה. נדיר שהוא מחדש משהו, להוציא את קטעי הנבואה בסיומו של החומש. לכן יכולה להתעורר השאלה מה תכליתו וחשיבותו של הספר זה. יצירות שהן חזרה לרוב לא מושכות את תשומת הלב של הקורא או הלומד לאורך זמן.
בכל זאת, במסורת היהודית ובחינוך היהודי המסורתי יש דגש ברור על הדרישה לשנן, לחזור שוב ושוב על סוגיות תורניות. שוחטים, למשל, נדרשים לחזור על ההלכות שנוגעות לעיסוקם לפחות פעם בשלושים יום. התלמוד מדגיש את חשיבות החזרה על לימוד התורה, ואפילו קובע שיש הבדל חד בין אדם שחוזר על שיעורו מאה פעם לאדם שחוזר עליו מאה ואחת פעמים! אולי בימים שכוח הזיכרון היה חיוני להצלחה בלימוד התורה היה השינון רלוונטי וחיוני לשיטת הלימוד.
אבל מה קורה בימינו, כשכל הידע של הדורות הקודמים זמין לנו בלי שום מאמץ כמעט, בלחיצת על כפתור במקלדת המחשב? האם חזרה על הלכות ידועות ואירועים מוכרים עדיין נחוצה? התשובה היא, כמובן, "כן" מהדהד, אבל מדוע? הפכתי בעניין במחשבתי לא מעט זמן.
אני חושב שהחזרה נחוצה תמיד מפני שגם אם דברי התורה זהים ולא משתנים, האדם שלומד את הדברים האלה משתנה בלי הרף. חיי אדם לעולם אינם עומדים במקום אחד. דברי משה לבני ישראל בסוף תקופת המדבר קיבלו מימד אחר ומשמעות חדשה מאלה שהיו להם כאשר לימד אותם בפעם הראשונה, עשרות שנים קודם לכן. החיים משפיעים על האופן שבו אנחנו מעריכים את הידע שאנחנו צוברים. החיים הופכים אותנו לחכמים יותר ולטיפשים יותר בד בבד. דברים שחשבנו שאנחנו יודעים ומבינים נעשים תעלומות בשבילנו, ומה שלא הבנו והערכנו בשלב מוקדם יותר בחיים הופך למשהו רלוונטי ואפילו חיוני בעינינו.
לפי התלמוד, ספר דברים בא ללמדנו שאיננו יכולים להעריך ידע שאנו לומדים ממורי התורה שלנו אלא בחלוף ארבעים שנה. החזרה על ידע שלמדנו בעבר היא זאת שהופכת את הידע למשמעותי באמת לחיינו. המורים בישיבה תמיד הדגישו את חשיבות החזרה המתמדת על נושאים שכבר נלמדו, נושאים שלכאורה כבר שלטנו בהם. ארבעים שנה חלפו מאז הימים הקדושים שבהם למדתי לימוד תורה אינטנסיבי בישיבה, ורק עכשיו אני מתחיל להעריך ולהבין את השיעורים שלמדתי ואת הידע שרכשתי אז.
הלקח של ספר דברים נמצא, לפיכך, בשמו האחר, "משנה תורה", בשינון ובחזרה המתמדת על דברי התורה הזאת כל ימי חיינו.