Printer Friendly
פנחס
התיאור של קורבנות החובה בבית המקדש בחגים תופס מקום נכבד בפרשת השבוע. בשאלת המשמעות הכוללת של הקרבת קורבנות דנתי כמה פעמים בעבר במאמרי פרשת השבוע, אך כעת אני מבקש לעסוק בייחודיות של הקורבנות המוגדרים שמאפיינים את החגים.
למשל, הקורבנות שמקריבים בשבעת הימים של חג הסוכות שונים בכל יום מימי החג. מה שאין כן לגבי הקורבנות שנצטווינו להקריב בששת הימים האחרונים של פסח, שכולם זהים. להבדל הזה יש השלכות הלכתיות על ברכת ההפטרה שאומרים בשבת של חול המועד. בסוכות, בגלל העובדה שהעלו קורבן שונה בכל יום, הברכה היא ברכת חג ולא רק ברכת שבת. בשבת חול המועד של פסח, הברכה היא ברכת שבת בלבד. חוץ מההשלכות ההלכתיות שתוארו להלן, יש כאן גם מסר ותובנה כלליים יותר. בחג פסח, שמייצג גאולה חד-פעמית משעבוד מצרים, אירוע גדול אך בעצם יחיד במינו, חוזרים על אותו הקורבן בכל ששת הימים של החג. חג סוכות מייצג את ההגנה האלוקית על עם ישראל ועל כל יהודי ויהודי, אירוע יומיומי שמתחדש בכל יום בנסיבות שונות בחיים מזמנים, ולכן זאת נחשבת גאולה חדשה בכל יום. מכאן נובע ההבדל בקורבנות שמעלים על המזבח בבית המקדש בכל יום מימי חג הסוכות.
גם תיאור קורבנות החג על המזבח בחג השבועות חשוב. התורה שם מתארת את חג השבועות כיום הביכורים, הפירות הראשונים של השנה החקלאית. נאמר גם שהמנחה החדשה, מנחת שתי הלחם, תהיה חלק מהמנחה באותו היום. על אף שכל החגים סובבים סביב הטבע והשנה החקלאית בארץ ישראל - פסח הוא חג האביב ומנחת העומר מסמלת את הקציר של תבואת חיטת החורף, וחג סוכות מייצג את חג עונת האסיף – דווקא המנחות של חג השבועות שזורות ושלובות עם הטבע ועבודת האדמה יותר מכול. אנחנו מכירים את שבועות כחג מתן התורה בהר הסיני לעם היהודי. התורה לא מזכירה את מתן התורה באופן ישיר בהקשר של חג השבועות אלא מתרכזת בברכות החקלאיות, בשפע של הטבע והאדמה.
מן העובדה שהתורה בחרה שלא לעסוק בהיבט של מתן התורה בחג השבועות אנחנו למדים שהתורה טבעית וחיונית לנו כמו עונות השנה ויבול האדמה. התורה היא באמת ובתמים חיינו ואורך ימינו, ולכן היא חלק בלתי נפרד מהטבע עצמו ומפלאי הטבע שחג השבועות בא לציין. אולי לזה התכוונו חז"ל כשאמרו שהעולם כולו נברא בדמות התורה.
