Printer Friendly
חוקת
פרשת חוקת מדגישה את האופי החידתי של יחסינו עם הבורא. אלקים איננו בן אדם בשום צורה או מובן, ומשום כך הוא תמיד נשאר מעבר להיגיון שלנו, נשגב מבינתנו.
העניין הזה מודגש במצווה שמופיע בתחילת הפרשה, מצוות פרה אדומה וכל הפרטים שנלווים למצווה זו. חז"ל תמיד הזהירו אותנו שפרה אדומה היא התגלמות המושג "חוק", מצוות האל שנשגבת מבינתו של האדם, שלא נתפסת בהיגיון האנושי. זה בדיוק התחום של החיים היהודיים שבו אנחנו צריכים "פשוט לעשות".
על אף שהבנה אנושית לעולם לא תגיע למהותה של מצוות פרה אדומה, דומני שיש ערך בניסיון להבין מדוע יש בתורה חוקים בלתי מובנים, מצוות נשגבות מבינתנו. שחקן וקומיקאי ידוע אמר פעם בבדיחות דעת למחצה שהוא לא רוצה להיות חבר במועדון שיסכים לקבל אותו. באופן נעלה הרבה יותר, היהדות בעצם אומרת שכל אל שמובן לגמרי לי – לאדם עם כל המגבלות שיש לו מעצם היותו אדם – לא יכול להיות האל שלי.
האמירה שהבורא של יקום כל כך מורכב מובן לנו הינה משפילה, מבחינת היהדות, את מושג האל. העיקרון הזה בא לידי ביטוי בתמציתיות בדברי ישעיהו הנביא שאמר "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי". כל מי שלומד תורה מבין את הרעיון הזה כבר במצוות פרה אדומה.
אם היה אי-פעם אדם שהגיע לו להיכנס לארץ ישראל ולהגשים את שאיפת חייו בוודאי היה זה משה רבנו, ובכל זאת, אנחנו רואים בפרשת השבוע שהקב"ה מחליט למנוע זאת ממנו. כל מפרשי התורה מנסים להתמודד עם השאלה "מדוע?". להיגיון האנושי שלנו העונש נראה בלתי הולם לחטא. העובדה שהקב"ה לא נותן למשה להיכנס לארץ נדונה במשך אלפי שנים ביצירות רבניות רבות. גם אחרי כל ההסברים והנימוקים והתיאוריות שהוצעו בכל הדורות, השאלה "מדוע?" עדיין מרחפת באוויר בלי מענה אמיתי. גם זה סוג של "חוק", עוד אירוע שנשגב מהבנתנו שמופיע בסיפור התורה בפרשת השבוע. אנחנו מרכינים ראש בהשלמה עם הצו האלוקי בחיינו האישיים והלאומיים.
הרבי מקוצק סיכם יפה את העניין כשאמר "למאמין אין שאלות. לספקן אין תשובות". בחייו של כל אדם, במוקדם או במאוחר, מתרחשים אירועים שמפתיעים אותנו, שאין לנו שום שליטה עליהם, שאנחנו לא מסוגלים כלל להבין אותם. אפילו האנשים הכי מבריקים וחכמים שבינינו נשארים לפעמים בלא מענה לשאלות כיצד ומדוע. זה גורלנו כבני אדם ביחסינו עם הבורא ועם דרכיו ומחשבותיו. זה לקח חזק ומעשי שאנחנו למדים מפרשת השבוע.
