Printer Friendly
בשלח
בני ישראל חיו חיים פלאיים במדבר. בניגוד לנו, צאצאיהם, הם לא התמודדו עם בעיות כלכליות או עם תורים ארוכים בקופת המרכול. המזון שלהם ירד מדי יום (ואצל הצדיקים על סף ביתם) והבאר הנסית של מרים סיפקה להם את צרכי המים בלי חשבונות ומסים למיניהם. ענני הכבוד הגנו עליהם מפני החום והשמש, ובגדיהם כובסו והתנקו למענם באורח פלא. היו אלה חיים של אידיליה לכאורה, אך לא בדיוק.
שאר פרשיות התורה, לרבות פרשת השבוע הזאת, מלאים בטרוניות חוזרות ונשנות של בני ישראל על המזון, על המים, ואפילו על החיים עצמם. הזיכרונות של בני ישראל ממצרים הפכו לנעימים יותר ויותר, והכרת תודתם לקב"ה ולמשה הצטמצמה למימדים מפחידים. משה, גואלם של ישראל ומנהיגם הנכבד, אומר לקב"ה בפרשת השבוע שהוא מרגיש שחייו בסכנה בגלל כל ההתמרמרות של העם כלפיו וחוסר שביעות הרצון של העם מהקב"ה. "עוד מעט וסקלוני", הוא אומר. מה קרה לאמונה שלהם בה' ובמשה עבדו? איך זה שהם מסוגלים להתלונן על המצב הנפלא שלהם עכשיו, שבו הם חיים בביטחון ונהנים מחירות? איך הם יכולים להכריז שהם רוצים לחזור למצרים, לארץ הדיכוי והשעבוד? אלה שאלות שהטרידו את כל המפרשים הגדולים של התורה.
על אף שכל מפרש מציע תשובות עם ניואנסים שונים לשאלות האלה, יש מכנה משותף שמופיע בכל הרעיונות והפירושים שלהם: בני האדם הם יצורים בלתי מרוצים ביסודם. חז"ל לימדו אותנו שמי שיש לו מאה (מיליון, מיליארד, טריליון?) רוצה מאתיים. מסיבה זו הגדירו חז"ל עושר במונחים של שביעות רצון והכרת תודה. לכן הם אומרים, בצער, שמעטים האנשים העשירים בעולם הזה ומכריזים שרוב העולם עני, אבל הם לא מדברים על עושר חומרי או על קו העוני הסטטיסטי.
למעשה, החיים הקלים והנוחים שזכו להם אבותינו בצאתם ממצרים נועדו ללמד אותם ששום עושר חומרי לא יספיק להם, שהם חייבים להוסיף עוד מימד לחייהם ובקיומם, את המימד הלא מוחשי של רוחניות ומטרה קדושה, של התנהגות יראת אלקים והכרת תודה על החיים עצמם. את המימד הזה מייצגת התורה שהם קיבלו בהר סיני חמישים יום אחרי שיצאו משעבוד מצרים. חמישים יום אפשר היה לסלוח להם על כפיות הטובה שלהם, מפני שלא היתה להם שום תובנה אחרת על החיים, חוץ מהשקפה חומרית מלאה התמרמרות. אחרי שקיבלו את התורה בסיני, אפשר היה לדרוש מהם רמה גבוהה יותר של הערכה והכרת תודה. זה הסוד שאיפשר לעם היהודי להתאושש אחרי מכות קשות ולהמשיך להתקיים גם בתקופות קודרות מבחינה חומרית וגופנית. הסוד הזה נכון גם בימינו.
