Printer Friendly
בא
כל הסיפור שהתורה מספרת בעניין גאולת בני ישראל מעבדות מצרים מסתכם במלחמת רצונות. פרעה מגיע לקצה גבול סבלנותו בפרשת השבוע. הוא מזהיר את משה שלא יעז לבוא אליו שוב. נראה שהוא חושב שהתביעות של משה אינן רציניות, מפני שהוא נשאר בלתי גמיש ולא מגלה שום נכונות לפשרה בנוגע אליהן. הוא גם מאמין, כך נראה, שאין למשה עוד מכות להנחית על מצרים. האסונות שבהן משה מכה את מצרים לא הותירו רושם על רוחו של פרעה. רק בסוף, כאשר חייו שלו נמצאים בסכנה ומצרים כולה מתאבלת על מתיה, נחלשת הנחישות של פרעה לסרב לבקשות של משה ויהי מה. גם אז הוא ממהר להתחרט על החלטתו לשחרר את בני ישראל משיעבוד מצרים.
מדוע פרעה מתנהג כך? יועציו הכריזו כבר מזמן שמצרים תאבד אם ימשיך בדרכו הנוכחית ויסרב לשחרר את בני ישראל. אך פרעה איננו מוכן להיכנע למשה. חילוקי הדעות ביניהם הפכו אצלו כבר לעניין אישי, ושום היגיון לא יוכל לנצח במקרה כזה. התפרצות הכעס שלו על משה וגירושו מהארמון הם נקודת מפנה בהתנהגותו. אחריהם כבר אי-אפשר לדבר עם פרעה בהיגיון. רק מהלומת המוות של בכורות מצרים משפיעה עליו, וכאמור, רק מעט ורק לזמן מוגבל. העקשנות שלו מובילה, בסופו של דבר, לאסון כבד ולאובדן עמו.
אך זו דרכם של עריצים. הם מסונוורים מהאגו שלהם, אדישים לגורל זולתם, שוגים באשליה שהם אינם טועים לעולם. העקשנות וחוסר ההיגיון שולטים ביד רמה. פרעה מאמין שאיננו מסוגל לטעות. הוא רואה את עצמו כמי שלא טעה מימיו. הפתגם הידוע של לורד אקטון ש"כוח מוחלט בהחלט משחית" תמיד מתגלה כמדויק. המאבק על תודעתו ונפשו של פרעה הוא מה שהתורה מבקשת ללמד אותנו כאן.
למלכי ישראל תמיד היו נביאים שניפצו את בועת האגו של המלכים. משה אמנם מגורש מארמונו של פרעה, אך את המסר שלו אי-אפשר לסלק. רעיונות הם החומר שממנו עשוי הקיום האנושי. בסופו של דבר, הם חודרים גם לחברות המסוגרות ביותר וגם לארמונות הסגורים ביותר. זה מה שמשה מנסה ללמד את פרעה. הנביא אומר שפרעה חשב שהוא אל, אל היאור, לא פחות. כל הרודנים חושבים שהם אלים. הם דורשים להתייחס לתמונות שלהם כחפצים קדושים ואוסרים להשמיע כל מילת ביקורת עליהם.
היהדות אינה חוסכת את שבטה מאיש, אפילו ממנהיגנו הדגולים ביותר. אין בני אדם מושלמים ואין אדם שיכול להיחשב לאל. הביקורים של משה אצל פרעה והשיחות עמו נועדו להבהיר לו שהוא רק אדם, בן אנוש, ולפיכך הוא יכול לטעות ולשגות. פרעה איננו מוכן לקבל את המסר הזה ממשה, ולכן הוא נאלץ לקבל אותו מהמכות ומהמוות עצמו.
עימות מן הסוג הזה הוא שיעור חשוב לכולנו, שיעור על הסכנות הטמונות בכוח ובאגו. זאת תחרות בין הענווה של משה ליהירות של פרעה, וכולנו יודעים מי ניצח בתחרות הזאת.
הרב דוב בערל וויין
