תולדות
למצוא זיווג זה לא עניין פשוט. חז"ל משווים את הקושי הזה לקושי של קריעת ים סוף. אבל מציאת זיווג ובניית נישואים טובים ומוצלחים הן שתי משימות שונות.
מפרשת השבוע ברור שבין יצחק ורבקה אין הסכמה בנוגע לדרך שבה יש לטפל בעשיו. יצחק מוכן לתת לו כמעט כל דבר כדי לנסות להציל אותו מאופיו הבעייתי ומדרכו הרעה בחיים. רבקה מרגישה שאי אפשר להושיע את עשיו ושעליהם, כהורים, להשקיע את כל מרצם ומאמציהם ביעקב. מדיניות האהבה הקשוחה שלה סותרת את המדיניות של יצחק כלפי עשיו. לכן היא לא מספרת ליצחק על תוכניותיה להעניק ליעקב את הברכות ולכן היא מלבישה אותו באופן שידמה לעשיו. היא דורשת שיעקב יעזוב את הארץ כדי לנוס מפני זעמו של עשיו אחיו המאיים להרוג אותו. יצחק נענה לבקשתה, אם כי לא מאותם המניעים שדוחפים את רבקה לשלוח את יעקב משם.
נראה שברוב הפרשה נראה יצחק ורבקה לא נמצאים באותו ראש בכל הנוגע לעתיד ביניהם. מטבע הדברים, זה מוליד סיבוכים ובעיות שיבואו שוב לידי ביטוי במשפחתו של יעקב עצמו, עם נשותיו וילדיו. הקרע בין יצחק לרבקה איננו נדון שוב בתורה ואפילו במדרש, והמפרשים לא מרבים לעסוק בו. ובכל זאת, נראה שיש לו השפעה גדולה על חייהם של יעקב ועשיו ועל היחסים הכואבים בין שני האחים.
הסיפור הזה שבו ההורים מעדיפים ילד אחד על פני האחרים חוזר על עצמו אצל יעקב בסיפור יוסף ואחיו. המחלוקת הזאת מלווה את העם היהודי בכל ההיסטוריה שלו. כולם שואפים להשיג שלווה בבית ובמשפחה, אך לרבים זאת מטרה חמקמקה. נסיבות משתנות, העדפות אישיות, טעויות אנוש והשפעות חברתיות – כל אלה משפיעים על המאמץ לבנות בית שהשלום והאהבה שוררים בו.
לזה התכוונו חז"ל כשאמרו שיעקב "ביקש לישב בשלוה". הוא רצה להקים בית של שלווה וטוב לב, ובמקום זאת, האסון של יוסף ואחיו ניחת על משפחתו. חכם גדול אמר פעם שהחיים, ובמיוחד חיי המשפחה, דומים לספינות שמפליגות בים. כל אחת משאירה אחריה שובל, אבל השובל הזה נעלם במהרה, והספינה הבאה צריכה למצוא את דרכה בים בכוחות עצמה.
אין שני מצבים משפחתיים זהים ואין שני ילדים זהים במשפחה, אפילו לא תאומים זהים. התורה מספרת לנו על הקשיים שהם חלק בלתי נפרד ממצבים משפחתיים ומקיומם של אנשים בעלי אופי שונה ודעות שונות. היא לא מציעה פתרון קסם למצבים משפחתיים כאלה, מפני שאין פתרון אחד שמתאים לכל הבעיות. חכמה, סבלנות, רצון טוב ושכל ישר הם המרכיבים הדרושים להצלחת המשפחה.