Printer Friendly
האזינו
השירה האחרונה של משה היא הנושא העיקרי בפרשת השבוע הזאת. זאת פרשה קודרת במקצת. היא מבטיחה אמנם סוף טוב לבני ישראל, אך היא מפרטת רשימה ארוכה של קשיים ואתגרים, של אסונות ואובדנים שיפקדו אותנו בדרך אליו. משה מציג את שאלת היסוד של ההיסטוריה היהודית: מדוע נגזר על העם היהודי לסבול רצף כזה של אסונות? אך אין הוא משיב עליה. הסיבות העמוקות קשורות, לכאורה, להתנהגות של היהודים עצמם, אך הסיבה הזאת איננה צידוק מספיק, במחשבה המוגבלת והרציונלית שלנו, לכל הקשיים האדירים שפוקדים את עם ישראל.
כשלוקחים בחשבון את מצבנו התמידי כמיעוט באוכלוסיית העולם, נראה מאד לא הוגן שהעם היהודי צריך לסבול את כל התהפוכות והאסונות שמשה צופה בדייקנות רבה בשירת האזינו. אין זה מקרה שהפרשה הזאת תמיד נקראת סמוך ליום הכיפורים. הפרשה הזאת משלבת בתוכה את המורא והאימה של יום הכיפורים יחד עם מסר של תקווה, סליחה וריפוי. הפרשה מתאימה לעונה זו של השנה היהודית באווירה וברצינות שיש בה, יחד עם התקווה האיתנה שמהולה בה למרות הכל. הצרות והתקוות, האימה והאופטימיות, כולם מצטרפים יחד ומגדירים את חיינו כפרטים וכאומה. משום כך, פרשת האזינו היא הערה נצחית ומזהירה על מצבנו ונסיבות חיינו גם היום.
בפירושו לפרשה מצטט רש"י את שתי הדעות, של רבי יהודה ורבי נחמיה, בשאלה מי הנושא העיקרי של החלק האמצעי בהפרשה - האם העם היהודי או אומות העולם בכלל. כמו חילוקי דעות רבים שמופיעים בתלמוד ובמדרש, גם כאן אפשר לומר ששתי הדעות נכונות ומדויקות.
ההיסטוריה הראתה לנו שוב ושוב שהעם היהודי הוא הקנרית במכרה, שגורל האומות האחרות ואפילו גורל העולם כולו קשור קשר הדוק לסיפור של העם היהודי ולמתרחש בו. אירופה נחרבה במאה הקודמת בגלל הסיפור של היהודים. ברית המועצות נעלמה במקביל, ולא במקרה, עם הפעילות של יהדות ברית המועצות, מדינת ישראל והסירובניקים היהודיים. הצרות של העולם רבות וקשות, מגוונות ומסוכנות, ועם זה, הן קשורות כך או אחרת לעם היהודי, לבעיות שלו ולמעמדו בעולם.
לכן שתי הדעות במדרש נכונות. שירת משה מתייחסת לעם ישראל וגם לאומות העולם. גורלן קשור קשר הדוק לגורלנו ולאתגרים שעומדים בפנינו.
החשבון הסופי שמשה מתאר בסוף שירת האזינו משפיע על העולם כולו לא פחות מאשר על עם ישראל. מי ייתן ונזכה שהנחמה שבסוף השירה הזאת תהיה ראשיתה של שנה חדשה וטובה.
