Printer Friendly
כי תצא
פרשת השבוע נפתחת בחוליים שיכולים להיות מנת חלקה של החברה הביתית – תאווה וניצול של בני אדם אחרים, בייחוד נשים על ידי גברים בחברה שנשלטת על ידי גברים, נישואים בלי אושר, משפחות לא מתפקדות, סכסוכים על ירושות שהורסים משפחות, ולבסוף גם ילדים מרדנים ואלימים שמתנגדים לכל סמכות, בייחוד לזו של הוריהם. כולנו עדים כמעט מדי יום ביומו לנסיבות ולהתרחשויות כאלה בחברה הכללית ובחברה הקרובה לנו.
התורה בפרשה זו מתייחסת רק בטיפול בתסמינים ולא עוסקת בפתולוגיה שעומדת מאחורי הבעיות. היא מנסה להגן על הנשים המנוצלות, היא מסדירה את הזכויות, קובעת סדר קדימויות בין היורשים ומענישה את הבן הסורר. עם זאת, היא לא מתייחסת ישירות לסיבות שמולידות סוגיות כואבות ובעיות קורעות לב כאלה. התורה ערה לשורשי הבעיות שהיא מתארת ותמיד יורדת לחקר נפש, ולכן מניחה שלמרות כל האזהרות, המצוות והערכים, גם בני אדם הגונים נכנעים לפעמים לחולשותיהם ומסרבים לראות את ההשלכות של מעשיהם. אם כל הפרשות הקודמות בתורה לא לימדו את הקורא איך לגדל ילדים, להתנהג בנישואים ולהתייחס לבני אדם אחרים בכבוד, חזרה על הדברים האלה עכשיו כמעט שלא תועיל. התורה רק מציינת בפנינו שהעובדות, ההשלכות של מעשינו הקודמים, מדברות בעד עצמן בתוצאות שניצבות בפנינו וקוראות עלינו תיגר. אנחנו כבר יודעים מה הגורמים לבעיות. עכשיו התורה מבקשת שנראה את התוצאות של הסיבות האלה בעצמנו, כפי שהן מתבטאות בחיינו.
יש בחיינו גם מרכיב שנשאר נטול הסבר, נשגב מהבנתנו. ההורים הכי גדולים, חכמים ונפלאים מגדלים לפעמים צאצאים לא מתפקדים, אם לא ממש מפלצתיים. לדוגמה, יצחק ורבקה גידלו את עשו ודוד המלך את אבשלום. מצד שני, אנשים בעלי אופי מפוקפק והתנהגות רעה מצליחים לפעמים לגדל ילדים בעלי ערך יוצא מן הכלל, כמו תרח עם אברהם, או לבן עם לאה ורחל. בקיצור, בענייני התנהגות משפחתית אין מקום לשיפוטים נמהרים ופשטניים. יש יותר מדי משתנים וחופש בחירה לכל אדם, לטוב ולרע, שמשפיעים מאוד על ההתנהגות. אולי משום כך התורה איננה עוסקת בשורשי חוסר התפקוד או בגורמי ההתנהגות הפסולה שמתוארת בפרשה זו. תחת זאת, היא בוחרת להתרכז בהתנהגות עצמה ובהשלכותיה, בבעיות שעלולות לצמוח ממנה. הנסתרות לאלקינו.
התפקיד שלנו הוא לעשות כמיטב יכולתנו ולהישמע לעקרונות ולערכים הכלליים וגם למצוות המפורטות של התורה ולהתפלל שנצליח.
